עוד צעד אחד

סופ"ש אצל ההורים.
אחרי רצף מבחנים מטורף.. החלטתי שצריך לבקר אותם לא הייתי בבית לפחות חודש..
תמיד שאני פה אני מתה לחזור חזרה לדירה.. קשה לי להיות פה יותר מידי.
והפעם זה היה אפילו קשה יותר.
אמא איכשהו הכינה את כל הדברים שאני לא יכולה לאכול.. שמנוני מידי בשעות לא נכונות.. כל הפיתויים מסביב הפכו את הסופ"ש הזה לקשה במיוחד.. רציתי לברוח מפה היום ממש רציתי לחזור לדירה הקטנה שלי שם הכל נכון בשבילי אין שם קשיים (גדולים מידי) האוכל מתאים לדיאטה שלי ומוכן בזמנים שאני צריכה לאכול אותם..
אבל איכשהו לא יודעת למה נשארתי כאן..כשאני אחזור לדרום מחכה לי עוד מרתון לימודים לא פשוט למבחן שיש לי הרבה חששות ממנו.. פגישה שאני מחכה לה כבר הרבה זמן .. ואולי אפילו התקדמות בפרויקט הגמר שלי.. את זה אני אדע רק מחר שאני אדבר עם המנהל של המפעל אני מקווה שזה יצליח והוא ירצה שאני אעשה את הפרויקט גמר שלי אצלו ושזה יתאים גם מבחינה אקדמית.. הרבה תלוי בשיחה טלפון הזו שאני אעשה מחר..

עוד דבר שקורה כל יום ראשון.. השקילה..
אני לא אוכל לעשות את זה השבוע כי אני עדיין אצל ההורים אז היא תצטרך לחכות. להפתעתי אני לא כלכך להוטה להשקל השבוע.. אני פוחדת להתקע במשקל כל הזמן.. אז מה זה כבר שונה הפעם?.. אז אני אשקל יום שלישי או רביעי.. אולי זה אפילו לטובתי ככה אולי המחוג יראה ירידה גדולה עוד יותר..
לחכות ליום ראשון הבא נראה לי סופר התעללות אין לי מספיק כוחות לחכות לזה.

אני חייבת להודות אני מתה מתה מתה לאכול את הדגנים מצופים שוקולד של אחותי אני מתחרפנת כבר יש פה כלכך הרבה דברים שאני אוהבת לאכול והם כלכך נגישים.. אני שוב רגע לפני שבירה.. זה מסוכן.. אני פוחדת שכבר מסוכן מידי...
השעה עכשיו כלכך מאוחרת שגם אין לי על מי להשען עכשיו מי שיתמוך בי לא ליפול הפעם.

בבקשה תעזרו לי.