עוד צעד אחד

הייתי רוצה לכתוב משהו שיגרום לכם להתרגש.. שיגרום לכם לרצות לקרוא את המילים האלה שוב.. שיגרום לכם לעקוב.
אבל בתכלס כל מה שקורה פה, כמו שאמרו לי היום.. זה כתיבת יומן.. יומן פומבי...
מה מרגש ביומן??

אני יכולה לכתוב על סקס ופנטזיות.. אבל דברים כאלה אפשר לקרוא בכל מקום.
לגרום לכם חיבור לדמות בדיונית מסויימת זה קצת בלתי אפשרי בפוסטים קצרים בלי קריאה עקבית..
לספר על שאר תחומי העיניין שלי נראה לי שזה לא המקום..
מצד אחד אני רוצה להיות הכי פתוחה כי זו הדרך שלי לקבל את הדברים, גם בשביל עצמי, לקבל חיזוקים שאני כלכך צריכה בשלב הזה בחיי
מצד שני אתם יכולים להכנס לכל פורום של דיאטה ולקרוא סיפורים כאלה כמו שלי של מאבק במשקל
מצד שלישי אני לא כותבת רק על זה.. כלומר זה חלק עקרי כרגע, אבל לא הדבר היחיד שאני כותבת עליו.
מצד רביעי זה לא המכנה המשותף באתר הזה, לא בגלל סיפורים כאלה נכנסתם לאתר הזה.

בכל מקרה, את מי שכן מעניין לקרוא את היומן שלי אז אני אעדכן... (מי שלא מוזמן להריץ ל-2 השורות האחרונות בפוסט)
חזרתי לדירה למקום המבטחים שלי. אחרי סופ"ש מאוד לא פשוט בבית.
לא נשברתי. גם הפעם לא.
אבל מחשבות חדשות מסתובבות לי בראש... כשאני חושבת על הדיאטה אני חושבת על כאן ועכשיו. איך לעבור כל יום ביומו. לא מעבר.
בשיחה שהיתה לי אתמול בלילה .. המחשבה שלי זינקה למקום הכי רחוק.. לרגע בו אגיע למשקל היעד/לרגע שבו לא אוכל יותר להמשיך ואני אפול..
בגדול חשבתי שאני פשוט אשנה את הדיאטה... אם אני מצליחה לרדת בדיאטה שלי אז אם לתקופה מסויימת אני אחזור לשומרי משקל אני אמשיך לרדת, לא?
לא יודעת.. חששות.. אני לא אוכל לא לאכול פחממות לנצח. זה המנעות קשה מידי מהרבה מידי.
מפה לשם נזרק לאויר.. הדיאטה הזו לא בריאה.. אווו.. מצב רגיש רגיש.. אני מאוד מעורערת.. התחלתי לקרוא באינטרנט.. דיאטת חלבונים (זה לא בדיוק מה שאני עושה.. אבל ללא ספק חלבונים תופסים את עיקר התזונה היומיומית שלי) דיאטה שלא כדאי להמשיך אותה לאורך זמן.. ויש סיכוי אפילו לפגיעה בריאותית.
בעיה, בעיה קשה.. אני כלכך הייתי שמחה לדעת שמצאתי את הנתיב שלי.. את הדיאטה שבה אוכל להתמיד לאורך זמן.. וזה די מוכיח את עצמו למרות כל הקשיים הינה חודש וחצי אני פלס! לא פוזלת לצדדים.
אבל עכשיו.. אני אצטרך ללכת לרופא .. שסביר להניח יגיד לי "תגידי ביי ביי לדיאטה הזו" ואז מה? אני אחזור לחיפושים אחר הדבר שאצליח להתמיד בו? שוב חוזרים לתסכולים ולנפילות ולרעב ולחשקים??.
לא רוצה. פשוט לא רוצה!!!
יגידו חכמים.. "למה שתפגעי בבריאות שלך? כל הרעיון של להוריד במשקל הוא בראש ובראשונה עניין בריאותי, שמן זה לא בריא. זה בחירה בין המוות לחיים"
ואני אגיד.. בשלבים מסויימים בחיי.. החיים זו לא אופציה מועדפת. זה אולי נשמע ילדותי דיכאוני אובדני (מחקו את המיותר)
אבל עם כלכך הרבה מחשבות של "לאן אני הולכת?.. במה אני הכי טובה?...מה היעוד שלי?.. למה אני לבד?.. מה הצעד הבא?" קל מאוד להרים ידיים ולרצות לברוח מהכל. מהמחשבות הקשות.. הכשלונות.. וחוסר ההתאמה בחברה.
אז בינתיים המטרה.. הכנראה כלכך שטחית של להראות טוב.. לאהוב את מי שאני רואה במראה.. שזה בתקווה יוביל אותי להכיר את אותו בחור שנמצא אי שם שמתאים לי וירצה אותי בתור אמא לילדיו.
שטחיות. אני מבזבזת זמן על שטחיות.
לומדת באקדמיה (מה שכנראה כולם יכולים.. אז זה לא חוכמה גדולה כלכך) אתם יודעים שיהיה אופציה בעתיד.. למרות שבגדול אני לא יודעת מה אני רוצה להיות.. במה אני רוצה לעבוד.. אבל שיהיה. מנסה לעשות דברים עמוקים יותר ומספקים.. אם זה בהתנדבות עם הילדים.. לקחת חלק במחאה שהיתה בקיץ ברמות הכי גבוהות שיכולתי.. לנסות לחזק את ההורים שמתפוררים לי יום אחרי יום בגלל בעיות במשפחה..
כל אלו לא שטחיים .. אבל מוציאים אנרגיה ללא ספק .. וגם מהפעילויות האלה אני מבריזה מידי פעם..

אני רוצה עוד לכתוב כלכך הרבה דברים.. המלנכוליות שנפלה עלי עכשיו מעלה לי את החשק לפתוח קופסת שוקולד ולהמתיק את הלילה.


לסיום, מה גורם לכם להמשיך לקרוא מה שאני כותבת כאן?
באמת מעניין אותי לדעת. לילה טוב.