עוד לילות ללא מנוחה..
הלילות שלי מתחלקים ל-2.
הלילות בהם אני מפנטזת על האוכל שמותר לי לאכול...
והלילות בהם אני מפנטזת על האוכל שאסור לי לאכול...
לילות החורף.. הם לילות נוראים להיות בהם לבד. התשוקה לחום אנושי גדולה הרבה יותר בלילות כאלה.
כשאני לבד המחשבות משתוללות ולא נותנות מנוח. שאני חלק משניים הראש יכול לנוח והגוף יכול להרגע וחלומות מגיעים מהר למדי..
לצערי יש לי רק לילות של לבד ב3 שנים האחרונות.. ולהרדם בתוך חיבוק זה משהו שחסר לי מאוד מאוד..
בזמן האחרון הדברים לא הולכים בדרך בה הייתי רוצה שילכו.. זה מסתובב לי בראש בלי הפסקה חששות דאגות רצונות.. לא נותנים לי מנוחה.
הלילה לא הצלחתי להרדם.. הלילה היה לי מזל פינטזתי על מה שמותר.. היום בסופר קניתי גבינה חדשה שאני משתוקקת לנסות.. בדר"כ אוכל חם אני אוכלת בצהריים ובלילה שקר מאוד בחוץ אז זה עושה לי טוב.. גבינה חלב וחבריהם אני אוכלת בבקרים.. כך שאני אוכל להנות ממנה רק בבוקר.
התשוקה היתה חזקה מידי הלילה קמתי מהמיטה.. עכשיו אני שותה מרק (מותר לי, זה בסדר) חייבת להרגיע את הדחף לאוכל.
הבדידות הקור המחשבות והתשוקות עושות את הבן אדם אומלל.. וככה אני מרגישה עכשיו.. מיואשת.. אני מנסה לסדר את הדברים.. לרגע יש חיוך על הפנים משהו מסתדר משהו הולך בכיון הנכון ואז שנייה אחרי זה זה נעלם ומתפוגג לתוך החושך הגדול.
אולי ככה זה בחיים.. קטע כזה של איזון.. אי אפשר להיות שמח לתקופה ארוכה מידי או עצוב לחילופין, לרגע את מרגישה הכי סקסית בעולם.. ואחרי שנייה את מקבלת סירוב ממישהו.. זה לא יכול להמשך ככה התנודודות האלה. זה מה שעושה את הבן אדם משוגע.
במקרה שלי.. הדרך סלולה למחלקה הסגורה.
לפני 12 שנים. 1 במרץ 2012 בשעה 2:28
