עוד צעד אחד

אני תקועה על ה77 כבר שבועיים.
קשה לי לראות במשקל הזה אם החצי קילו של השבוע שעבר נשמר או לא.. נצא מנקודת הנחה שלא ואני עומדת על 77.
תארתי לעצמי שאני לא אזוז השבוע ואם כן אז מעט מאוד. הקור היה נוראי ולא עשיתי שום פעילות גופנית בגלל זה וגם השבירה בכמות ביום שישי לא היטיבה עם התהליך.
אז אני עדיין על 77 כבר לא נראה כלכך קרוב להגיע ל10 ק"ג קצת מתסכל חייבת להודות.
הכי קשה שזה משהו שציך להתמיד בו כל יום כל היום לא איזה תחביב שאתה עושה פעם בשבוע וזה כבר יסדר את העסק חייבים להתעקש על זה.
ולי יש עוד כלכך הרבה דברים על הראש (איזה פולניה אני נשמעת חחח) שרק מוסיפים לי דאגות וגורמות למחשבות ולרגשות להשתולל ולרצות לחזור לחבר הכי קרוב שהיה לי... אתם יודעים... האוכל.

יש הרבה עננים בחוץ אבל גם שמש.. ואולי זה סימן שאחרי כל סערה מגיעה השמש ומאירה שוב ומחממת ומרגיעה. הלוואי שתגיע תקופת השמש שלי.
כרגע אני מרגישה כמו בתוך טורנדו לדאוג לכלכך הרבה דברים לרצות כלכך הרבה דברים.. אי אפשר להספיק הכל, ולפחות אחד התפקשש בדרך הזו... אבל כמובן שזה לא מענין את אף אחד, צריך לספק את הסחורה. לכל מקום יש דרישות וחייבים לעמוד בהם.
יש שינויים שהם בשבילי (כמו הירידה במשקל) יש שינויים למען העתיד שלי (פרויקט הגמר) ויש שינויים למען הקרובים אלי (תמיכות נפשיות במשפחה) ולכל אחד מהשינויים האלה אני צריכה את מלא הכח כדי לעבור וזה קשה כמו רכבת הרים של רגשות.
יום שישי התחיל טוב קיבלתי ציון ממש מתוק באחד ממועדי הב' העתיד שלי שמח מאוד אבל הקרובים שלי בכו באזכרה של סבא אז זה גרם לירידה במצב רוח שהשפיע קשה על שינויים שבשבילי והמשקל שילם בחוסר התמדה שגורמת עכשיו לספקות בקשר להמשך התהליך.
כבר שברתי כבר לא הצליח לי אז למה לא לחזור לאותם מטעמים?? למה לא להתמוגג על איזו פסטה מוקרמת שוב?? אוווח למרות שדווקא אתמול שמרתי וממש בחומרה כמו ביום הראשון אבל זה לא גורם לי להפסיק לחשוב על האפשרויות שיש בחוץ.. על בורקס חם חם חם על שניצל תירס שנגמר אחרי 2 ביסים .. על תחושת הכישלון אחרי שאכלתי את כל הזבל הזה ועל כמה ש1 או 2 זה לא מספיק זה לא מספק אז אוכלים עוד ועוד ועוד ובלי ששמתי לב גמרתי חבילה של איזה 10 שניצלים ביומיים ואי אפשר לאכול עם זה סלט.. הסלט הורס את הטעם הנהדר של האוכל.

עליות וירידות גם וגם.
ובשורה תחתונה, מה אני רוצה בכלל??
מה יותר חשוב כי כמו שזה נראה אחד משלם על השני אני לא מסוגלת לעשות הכל בו-זמנית. וזה מזיק לכולם.
כמו שלוקחים הרבה קורסים בסמסטר וכל הסמסטר אתה נלחם להגיש את כל העבודות להגיע (עלאק) לכל השיעורים ובתקופת מבחנים אתה מה זה באוכל זין.. רצית להספיק כמה שיותר שלא תצטרך למתוח את התואר מעל 3 שנים.. ובסוף כל הציונים שלך הם 60 אבל אם היית לוקחת פחות קורסים בסמסטר היה לך יותר זמן להגדיש לכל אחד היית מסיים את ציונים גבוהים מאוד רק שהתואר היה מתארך ומתארך.
אי אפשר להשיג הכל.. לפחות אני, לא יכולה.