עוד צעד אחד

הלחץ מעת לעת מוחלף בהתרגשות...
והיא כמו הלחץ, לא נותנת לי לישון בשלווה.
התעוררתי ב1 בלילה ומאז לא מצליחה להרדם.
מחר.. (כבר היום) יש ארוע גדול ואני לוקחת בו חלק, ארוע אמצע שנה.. וזה מספיק חשוב לי כדי להגיע לשם ולעזור יום לפני מבחן.
אנחנו הולכים לשפץ בתים של ניצולי שואה באזור. חשוב לא?

בכל מקרה, המחשבות שלי נודדות ליום שלישי.. המבחן האחרון.. איזו איזה צליל מתוק יש למילים האלה..
מיד אחרי זה אני חייבת לטוס למפעל .. לשמחתי הצלחתי לתפוס את המנהל היום וקבענו להפגש חסר לו שהוא דוחה את הפגישה שוב. אין לי זמן אחר.
ואחרי זה, חופש!!!!!!!!!!!!!!!! איך בא לי חופש. בלי דאגות בלי מחשבות בלי לחץ.. רק שבוע, אבל גם זה טוב.. באמצע יש פורים.. ויום הולדת לאמא .. ועוד כמה ארועים אבל זה עדיין חופש מהלימודים. כמה בא לי... 😄
אני מקווה שתיהיה לי סיבה לחגוג בשלישי, והאמת בא לי לחגוג בטירוף.

מחר יהיה לנו ארוחת בוקר וארוחת צהריים שם..
די ברור לי שבארוחת בוקר יהיה שם מלא מלא קוראסונים ובורקסים זה ברור וקפה כמובן (אני לא אוהבת שום דבר בטעם קפה) אז נראה לי שאני אביא פרי מהבית ונקווה לטוב. על ארוחת צהריים הצהרתי שאני מוותרת ואני לא יהיה בה, אני אחזור חזרה לדירה וכך אני אמנע מעוד פיתוי מיותר לחלוטין.

אחרי הצעה של קורא (מאוד מותק) פה... שגם 10 דקות ספורט ביום זה משהו.. אז זה מה שעשיתי היום, בשעה 17:00 יצאתי החוצה והיה לי מה זה קר אבל לא חשוב..
לא ידעתי שיש לנו כלכך הרבה קומות בבניין קומת ביניינים קומת גג סה"כ 5 קומות.. ירדתי למטה ועליתי את הכל וירדתי הכל ועליתי שוב לדירה שלי.. בין קומה לקומה יש 33 מדרגות.. בקבוצות של 11 ברצף.. כבר בקומה ה-2 התנשמתי בטירוף כמו מישהי בקוצר בקומה השלישית כבר עצרתי לשלוש שניות ועד למעלה עצרתי כל 11 מדרגות להפסקה קטנה.. זה היה קצר, אימון קצר.. אבל חזרתי לדירה בלי אויר ועם רעידות ברגליים.
מחר נראה לי עם כל הפעילות שמחכה לי והתיזוזים זה יהיה הספורט לאותו יום.. בערב נעשה קצת כפיפות בטן.. יש בזה משהו לנסות לכוון את הראש לשינוי, אני לא בן אדם של לוחות זמנים אף פעם לא היה באמת צורך.. אבל עכשיו זה נראה שזה בדיוק מה שצריך.

אני הופכת להיות כמו חברה שלי שתמיד צחקתי עליה שהיא מתנהלת כמו רובוט.. יש שעות מסויימות שאפשר לתפוס אותה כי או שהיא באימון או שהיא אוכלת או שהיא מלמדת.. קשה מאוד לתפוס אותה ב"זמן פנוי".. אם בא סתם להפגש איתה סתם.. (מה שלא קורה) אשכרה צריך לתאם פגישה זה הכי הזוי שיש כאילו היא קופת חולים צריך לפתוח יומן...חחח
ועכשיו גם אני הולכת לכיוון.. לעשות דברים קבועים בשעות קבועות זה לא כלכך הולך האמת.. אני לא מצליחה להתמיד בשעות אכילה קבועות.. אני די בטוחה שזה קשור לשינה הלא סדירה שלי לפעמים קמים ב8 לפעמים 11 זה מזיז הכל.
אולי זו רק תקופה כזו, אחרי הכל לקחתי על עצמי משימה מאוד מאוד קשה לעשות דיאטה בתקופת מבחנים זה לא פשוט בכלל!!!!

יאללה.. יש דברים טובים בקרוב.. אני הולכת לעזור לאנשים שצריכים אותי.. וזה הכי מספק שיש.. לראות מישהו נהנה ממה שאתה עושה..
והלוואי הלוואי שאני אצליח להכנס למפעל הזה שהוא יסכים לקבל אותנו אני ממש מרגישה במבחן שם, והכניסה שלי לשם תעזור להתברג מעשית בתחום שלי.