עוד צעד אחד

מעצבן אותי שהוא קורא לי ילדותית.
זה שאני רוצה תשומת לב..את תשומת הלב שמגיעה לי! זה אומר שאני ילדותית???

חזרתי למרכז הסופ"ש להתמודד עם כמה דברים שנשארו פתוחים מהפעם הקודמת..
ההורים כמובן מנסים להגן על עצמם.. מצדיקים את המעשים שלהם.. מבקשים ממני להבין שהתקופה קשה ויש עומס רגשי אדיר ואין להם מקום בשבילי כרגע.. אז אני צריכה להראות בגרות ולהפסיק לבכות כשלא מתייחסים אלי.

מצטערת, לא מוכנה לקבל את זה יותר. אני כל הזמן מנסה להראות חוזק עם כל מה שהם עוברים.. אבל גם לי יש את הבעיות שלי הצרות הדאגות הקטנות שלי.. שבטח נראים להם מטופשים וחסרי חשיבות אבל אלו הבעיות שלי ואני צריכה עזרה ותשומת לב לפעמים..

הם לא הסכימו לקבל את זה. טענו שאני צריכה להראות בגרות ושזה לא הזמן.. נפגעתי שוב .. קמתי והלכתי לחדר. "תחזרי.. אנחנו מדברים"... אמרתי שאני לא רוצה לדבר.. הלכתי לקראתי את זכויות ניצול השואה שאני צריכה ללמוד כדי להתחיל את המלגה החדשה שלי.
נורא מעליב.

עכשיו כולנו מרוכזים בכל מה שקשור לפסח.. השנה אחרי הרבה שנים טובות אנחנו מארחים פה את המשפחה.. בגלל המצב הבריאותי של סבא הוא לא יכל לעשות נסיעות ארוכות לכן את החגים הינו עושים בדרום אצל הדודים.. עכשיו כשהוא כבר לא איתנו אפשר לעשות אצלנו את החג ולשחרר קצת לחץ מהדוד המדהים שלי שעושה עבור סבתא שלי המון.. אין מה לעשות הקירבה הגאוגרפית עושה את שלה.
אז אנחנו מחפשים מתכונים ועסוקים בניקיונות וקישוטים וקניות.. חג ראשון בלי סבא.. זה לא יהיה פשוט בכלל.. אני מקווה שלא יהיה עצוב מידי.

אני מקווה שאני אצליח לא להתפרק הסופ"ש הזה..