המשקפיים הגיעו.. סוף סוף.. עכשיו רק נשאר להתרגל אליהם.. 😄 .. כחולים.. הצבע שאני אוהבת.. אבל הוא אף פעם לא היה לי על הפנים.. זה מוזר.
היתה היום פגישה עם המנחה של הפרויקט.. אחרי שעמלתי על המצגת היפיפיה שלי בלילה.. והגעתי היום כדי לקבל קצת פידבק לקראת סמינר 1.. הבנתי שכל מה שעשיתי זה לא מספיק.
הוא רוצה דיאגרמות (חוץ מכל תרשימי התהליך שהכנתי) הוא רוצה עוד תמונות.. עוד הסברים כמו למפגרים...
אני לקחתי בחשבון שהשכל הישר אמור להבין שבהתהליך הסבה עוצרים את המכונות.. זה קצת קשה להחליף חלקים כשממשיכים לייצר. הוא מתעקש שאני אכתוב את זה.
אין לי כוונה להתווכח.. אחרי הכל הוא יודע יותר טוב ממני איך אני אמקסם את הציון שלי ומה יגרום לשופטים לשאול פחות שאלות ולתת פחות הערות.
אז גם בימים הקרובים יהיו לי רגעי התייחדות מול מסך המחשב 😄
אבל בכלל לא מתלוננת להפך. אני מאוד אוהבת את זה. ובגלל שיש לי שליטה "קצת" יותר טובה (כן, ואני מרשה לעצמי להחמיא לי פה.. בכל זאת אני יודעת מה אני שווה) במחשבים אני יכולה בפחות זמן ליצר דברים יותר יפים ויותר מובנים.
אחרי זה נשאר רק לתרגל את הדיבור מול קהל (שזו הבעיה הכי גדולה שלי.. ) ללמוד את המצגת בעל פה כך שאני לא אצטרך להסתכל עליה בזמן שאני מסבירה מה רואים בשקף..
כשאני מדברת מול הרבה אנשים ולא חשוב איזה אנשים או על מה.. הלב שלי דופק במהירות וניהיה לי חם בגוף (לא במקומות הנכונים..חחח) ולפעמים אני גם מגמגמת מילים כאלה כמו אההה.. אז אהה... מראה על חוסר הבנה וריכוז בטירוף והקול שלי רועד כאילו עוד שנייה אני הולכת לבכות. בעיה אמיתית.
השותפה שלי.. אני חושבת שפחות נלחצת כמוני אבל היא יותר חסרת ביטחון בקטע הזה.. היא מהאנשים האלה שלא יודעים להסביר מה הם ראו.. אבל אם מישהו אחר יסביר היא זו שתגיד "נכון.. נכון" זו היא. חוץ מזה שאני די בטוחה שכשהיא תראה שאני נלחצת אז גם היא תלחץ.
ובסמינר שתינו נצטרך לדבר לענות על שאלות ולספוג הערות בפני כל הכיתה (לשמחתי היא לא גדולה ).
אז קדימה לעבודה....
לפני 12 שנים. 29 במרץ 2012 בשעה 16:33