עוד צעד אחד

כוחו של חיוך...
קמתי עם מצב רוח להשוויץ...

הלכתי למפעל היום עם עקבים (בדר"כ אני עם נעלי ספורט.. בכל זאת רוב הזמן אני בהליכות) חולצה חמודה שמצביעה מאוד יפה לכיוון החזה השובבי שלי.

הגענו.. שותפה שלי ישר העירה לי "למה באת עם עקבים?" שיקרתי לה שיש לי איזה מקום ללכת אליו אחרי זה...
כשהלכנו בתוך המפעל למקום בו פגשנו את המנהל... כל העובדים שעברנו לידהם הסתכלו בלי יוצא מן הכלל לכיוון ההצבעה 😄
גם המנהל עשה את זה כמה פעמים בזמן השיחה שלנו.. הרגשתי ממש לא בנוח אז כל הזמן הרמתי את החולצה.. למרות שהיא היתה די למעלה.

כשחזרתי לדירה היה לי כמעט שעה להיות פה ואז החלפתי לנעלי ספורט... (בכל זאת יש לי הליכה ללימודים.. והעקבים הרגו אותי לגמרי) ויצאתי ללימודים.
הרגשתי כלכך סקסית ולא הפסקתי לחייך ולשיר לעצמי את השירים שמושמעים לי בנגן..
נכנסתי לכיתה.. ובום.. כלכך לא ציפיתי שזה יקרה.. 2 חברות לקחו אותי הצידה ואמרו לי... "יוווו אור איך רואים כל הכבוד לך.. תמשיכי ככה... ואם אנחנו אומרות את זה שאת לובשת צבעים ולא שחור אז ממש רואים"... איזה כייף לקבל סוף סוף מחמאה סוף סוף מישהו ראה שירדתי במשקל!!!!

בכיתה בזמן השיעור המרצה הסתכל עלי לא מעט.. (טוב ישבתי שורה ראשונה)..
אנחנו מסרטטים ומחשבים.. והיה איזה שלב שהתאמנו בלרשום תרשים ורציתי שזה יצא ישר לפי הזמנים.. ואז הוא פונה אלי "אור, לא צריך סרגלים ביד חופשית..." בכיתה של איזה 80 איש .. את השם שלי בא לו לזכור היום.. אין דברים כאלה.
רק בגלל שאני מתה על המרצה הזה והמקצועות שלו כלכך מעניינים לא הרגשתי בושה גדולה בסיפור הזה.. אם זה היה מרצה אחר הייתי קוברת את עצמי מתחת לשולחן. אז תשומת הלב הזו ממנו באה לי טוב..

בסוף היום המופלא הזה.. הגיעה ההשלמה.. הסליחה.. והמילה הטובה.. ממי שכלכך חיכיתי לו..

והינה כל המעגלים נסגרו בצורה הכי טובה שיש הכי משמחת שיש..
לא קל לחייך אל העולם שאתה סוחב איתך מזוודה מלאה בצרות ובעיות ודאגות .. ובכל זאת לחייך.. אבל אולי היום זה היה שווה את זה 😄

אומרים.. מה שאתם משדרים לעולם זה מה שהעולם ישדר אליכם....

חייכו חברים.. חייכו!!!!!