עוד צעד אחד

אני מבולבלת....
היה לי סשן.. אם אפשר לקרוא לזה כך בכלל...
ומה שבעיקר אני יכולה להגיד עליו זה "קשה".
היה לי קשה מאוד.. פיזית ומנטלית...
זה כאב מידי זה השפיל מידי זה הביך מידי ... הכל יותר מידי...

מה זה אומר בכלל??
זהו סיפקתי את יצר הסקרנות שלי ועכשיו אני יכולה לעזוב את העולם הזה?
אולי אני לא פתוחה מספיק ואין לי אומץ מספיק כדי להמשיך עם זה?
אולי זה לא נכון עבורי כל התחום הזה?
אולי הוא לא היה קשוב מספיק?

שאלות שאלות שאלות.. לאף אחד לא יכולה להיות תשובה.. כנראה שאף פעם לא תיהיה...
איזו דילמה...
זה לפעמים מגרה (אך ורק בתוך הסיטואציה!!!) שקוראים לי כלבה.. אבל לגרום לי להתנהג ככה זה היה נוראי זה היה מעליב. כלכך כאבו לי הברכיים לא יכולתי לחזור לעמוד בכלל..
והספנקים שקיבלתי.. יווווווווו .. תמיד ציירתי לי בראש את זה כלכך מחרמן וקינקי.. הפעם זה כלכך כאב הרגשתי שאני עומדת לקרוס שהדמעות מגיעות לעיניים כבר.. עם כל משיכה בשיער הרגשתי איך הראש שלי נתלש..
ובכל זאת לא רציתי לעצור.. לא רציתי לאכזב.
"אויר או זין" ... זה לא שלא מצצתי בעבר.. אבל בטח לא ככה... כל ביטוי כזה אחרי שכמעט נחנקתי גרם לי לבכות.. גרם לי להרגיש כלכך זולה כלכך חסרת ערך..
זו הרי השאיפה של השולטים לא?.. להפוך את הנשלט לכלי?...
בכל אופן לי זה היה קשה משמעותית.

אני לא יודעת אם אני מסוגלת לחזור לזה. עם כל שלב שאני עוברת פה אני מתנדנדת...
בין הכיוונים בין הרצון להשתייך לפה ולבין לברוח..

אני מניחה שיש גם אמצע.. אבל מה זה אומר עלי? שאני בינונית???