יום הסמינר-הפרזנטציה הראשונה.
נכנסתי לכיתה דפיקות לב מהירות נשימה שמנסה להרגיע את המחשבה מהביקורות שיגיעו..
היינו ההרצאה השנייה.
השותפה שלי בחרה להתחיל.. לא התווכחתי. ישבתי על מחשב והעברתי את השקפים.. בערך באמצע אחרי שהיא כלכך האריכה.. מנחה הסמינר ביקש מאיתנו להתחלף. התחלתי לדבר.. ופתאום נעלמו דפיקות הלב המהירות לא היה גמגום היה הרבה בטחון דיברתי חזק וברור ידעתי על מה אני מדברת .. כבר בשקף השני שלי מנחה הסמינר הרים לי שלט (נשארה דקה) איך אני מציגה חצי מצגת בדקה????
נשמתי עמוק ורצתי על המצגת.. הספקתי.. אבל לא שפכתי את כל הידע שיש בי.
קיבלנו את הביקורות.. והשותפה הסתומה שלי על כל הערה שהוא נתן (כמובן בפני כל הכיתה.. שהיו שם גם המנחה שלנו גם פרויקטים של מנחים אחרים לא הכרנו) מסתכלת עלי ומדברת איתי..
שקט!! תקבלי את ההערות בבגרות לומדים מהן הלאה וזהו.
הכי מרגיז שהרבה הערות שהוא נתן לנו היו על דברים שהמנחה שלנו אמר לנו לעשות..
להוסיף תמונה של המפעל ומנחה הסמינר אמר שזה מיותר.
לכתוב את התהליכים במספור ולא בתרשים תהליך כמו שעשיתי בהתחלה.. מנחה הסמינר אמר תעשו תרשים.
ככה כמה וכמה הערות שלא היו מגיעות לבד אם היינו עושים מה שעשינו בהתחלה. בלי הערת המנחה.
לא נורא, כל העיניין פה היה ללמוד מהטעויות להבין את ההערות ולצעוד לעבר סמינר 2 בביטחון 😄
בשביל הביטחון וההרגשה הטובה לבשתי שחור היום.. מכנסיים שחורים מחויטים חולצה שחורה קצת זרוקה כזו שכתף אחת בחוץ.. חפפתי את השיער על הבוקר והלכתי עם שיער פזור.. נראיתי סוף!!
אם מישהו מחפש דוגמנית.. אני הכתובת.
ממש אהבתי להסתכל על עצמי במראה.. שחור זה מרזה ללא ספק.. ועכשיו זה נראה מעולה פשוט מעולה. לא לבשתי שחור מתחילת הדיאטה, אז הפעם זה היה נראה טוב יותר 😄
בקיצור, עברנו את היום הזה בשלום. הכל בסדר. יש חיוך גדול. ונשימה שמאפשרת להמשיך בתהליך.
לפני 12 שנים. 19 באפריל 2012 בשעה 16:42
