עוד צעד אחד

טוב, הפוסט הזה הולך להיות ארוך מהרגיל.. מי שאין לו כח לקרוא הכל יכול לקרוא את 2 המשפטים האחרונים. זה גם בסדר.

סופ"ש מאוד בעייתי.
אחרי יום העצמאות שעברתי אותו לבד... אחרי שאמרתי לחברה שלי לצורך העיניין ל' שאני חוזרת למרכז.. היא אמרה לי שהיא תדבר איתי ובינתיים ראיתי מלא תיוגים בפייס שהיא יוצאת לפה ולשם ועל האש היום ומחר וכל מיני כאלה ואיפה אני?? למה היא לא מדברת איתי?? השאירה אותי לבד.
ל' היא בחורה שכולם סביבה ויש לה מלא חברים שלה של אח שלה תמיד יש מי שסביבה ועם מי לצאת ומי שיגיב לה בפייס. ואני?. אם אני מקבלת לייק 1 זה מזל ויש לי 100 ומשהו חברים כשכולם למעט 2 חברים מהמציאות אני מכירה אותם לא כמו הטרנד הזה לצרף אנשים וירטואלים וכאלה..
בכל אופן חזרה לל', אז היא תמיד מוקפת באנשים ואני החזקתי ממנה כחברה הכי טובה שלי היינו יחד בצבא, תמיד הייתי שם בשבילה.. הייתי עושה לה את ימי ההולדת הכי מדהימים. כל פעם שהיא היתה בסרט (ומסכנה היו לה לא מעט סרטים בחייה) הייתי שם בשבילה.
אבל תמיד שיצאנו עם אנשים נוספים הייתי גלגל חמישי תמיד. סורי מה אני אגיד.. לא שותה אלכוהול לא אוהבת את זה.. בחודש חודשיים האחרונים גם אני מתרחקת מהנרגילה שהיתה המוקד של כל פגישה אצל האנשים האלה ואני כמובן לא עושה סמים ככה שבודדים משם שכן בקטע לא אופציה מבחינתי בכלל לפתח שיחה.
גם החברים המשותפים היו חברים שלי רק לידה. לא היה לנו שיחות מחוץ למפגש שהיא מעורבת בהם. נמאס. לא מגיע לי יחס כזה.

ביום שישי היינו אמורים לחגוג יום הולדת לחברה אחרת (משותפת) ר' כל השבוע אני מדברת עם ל' על מה נעשה לה וכל מיני כאלה.. הצד היצירתי זה אני אז היה לי כבר משהו בראש אבל כמובן אני צריכה גם את ל' בשביל להריץ את זה.. היא אמרה לי שהיא תשלח לי את הברכה שלה ושל עוד מישהי שרצה להדחף (הם הכירו הרי ביום העצמאות נהיו חבורה ממש) ביום שישי ב-1 כדי שאוכל להכין את הברכה.. שלחתי הודעות התקשרתי כלום הבחורה לא עונה השעה 4 והיא לא עונה.. ב6 בערב אני מקבלת SMS "אני מצטערת לא הרגשתי טוב אני אעדכן אותך מה יהיה יותר מאוחר". במקום לנסוע לסבתא אחרי הצהרים ישבתי בדירה וחיכיתי שהגברת תשלח לי את הברכות שלה אחרי שהיא לא עשתה את זה עד הערב החלטתי לוותר לא להכין כלום שלחתי לר' בפייס מזל טוב יבש וסגרתי מול ל' בהודעות את כל הכאבים שהיו לי עליה.
את זה שאני מרגישה בצד והכל.. לא היה לה מה להגיד.. אז זה נגמר. אני לא חברת ברירת מחדל!

במקביל לכל הסרט הזה היה לי את הבעיה עם המחשב שהפחידה אותי.. לשמחתי הרבה יש פה אנשים יקרים שיצאו לעזרתי.. אחרי כמה ניסיונות שלא צלחו החלטתי להביא את המחשב שלי (מחשב נייח) למרכז כדי לקחת אותו למישהו שיסדר לי אותו.. כשהגעתי למרכז ביום שישי ב-10 וחצי בלילה כבר לא היה עם מי לדבר.. המשכתי לנסות לטפל בו בעצמי עם כמה המלצות מאנשים אחרים ונראה לי שזה הצליח בסופו של דבר. התוכנה המרגיזה נמחקה לי ורק הזמן יוכיח אם נגמלתי מהצרה הזו.

אז עכשיו אני בבית של ההורים במרכז עם המחשב הנייח שלי שאין לי מושג איך אני גוררת חזרה לשדרות.. מחר בצהריים יש לי פגישה במפעל שעוד לא ישבתי על החומרים כמו שצריך כדי לבוא עם שאלות רלוונטיות. עוד לא דיברתי עם הניצולים שלי אני אנסה לעשות את זה מחר ולקבוע עם 2 או 3 ליום רביעי.

כמעט נשברתי היום בדיאטה.. קשה לעשות דיאטה בבית כשאני אוכלת את העוף שלי והסלט כשמולי אבא שלי אוכל אורז וכל מיני דברים טובים זה קשה זה כלכך קשה.. אחותי הקטנה אוכלת מלא שטויות וכולי עם ריר בפה.. סיוט.. אפילו דיאט קולה לא היה לי פה הסופ"ש אז גם את המתוק שלי שמרגיע אותי לפעמים לא היה לי. הרגשתי שאני הולכת לאבד את זה כי נמאס לי מהטעם של הדברים.. אמא שלי הקימה אותי ויצאנו להליכה בעיר.. וזה גרם לי לחשוב המשקל שלי לא זז כבר כמעט שבועיים מה יקרה אם אני אוריד רק קילו 1 בחודש.. איזו הרגשה איומה זו תיהיה.
בינתיים מרגיש לי נחמד עם הגוף החדש.. ככה הייתי שהייתי בצבא בשלב שכבר נשברתי והחלטתי להתחיל את הדיאטה בתקופה ההיא.. הפנים ירדו קצת.. אני חושבת שגם הבטן.. ויש בגדים שמאוד מחמיאים לי כרגע וזה נחמד. אבל אני באמת רוצה להוריד עוד זה לא מספיק לי.

הרבה נושאים הרבה קשיים מחשבות עצבים וירוסים ונוסף לכל גם צינון קל שמתגנב לאפי ביומיים האחרונים. סופ"ש עמוס נפשית אבל גם הוא נגמר.

אז עכשיו, חושבים קדימה.. מה שהיה היה.. נקווה שהשבוע דברים ילכו עם חיוך בצד.