עוד צעד אחד

אז אני יושבת בבית של ההורים.. מחכה שאמא תחזור מהעבודה שאוכל לקחת את האוטו לטיול נוסף לדרום.
להחזיר את המחשב החתיך שלי למקומו ולהמשיך את היום שלי...

אתמול היה רגע מאוד קשה עבורי..
חזרתי הביתה ב7 בערב מעיסוקי כשכל היום לא אכלתי כלום (פשוט לא היה זמן) זה שאני יכולה לחטוף סנדוויץ' באוטובוס... והאמת שגם לא הרגשתי רעבה.. עד שנכנסתי הביתה.
אבא שלי ישב עם קערה של מקרונים אחותי הקטנה עם שוגי ובשבילי לא היה אוכל. שום דבר שאני יכולה לאכול.. התחלתי להשתגע (בלשון המעטה) זה הגיע לשלב שנמאס לי לאכול את אותו הדבר.. ואמרתי להם את זה אז אבא אמר "מה לעשות.. סלט זה אותו דבר מקרונים זה אותו דבר עוף זה אותו דבר" אוי כמה שהוא טועה כמה שהוא לא שם לב שגיוון שהוא אוכל..
אז יצאתי מהבית בסערה הלכתי לחפש אוכל.. הלכתי עד הצד השני של העיר כדי לשבת בארומה.. לשלם 50 שקל כדי להישאר בדיאטה..
למרות שדווקא יצא מזה משהו טוב, עשיתי הליכה.. (לא ארוכה במיוחד אבל הליכה) שתיתי דיאט קולה.. (מה שכבר אין לי בבית) וכשחזרתי אמא הרגישה כלכך רע שהיא הכינה לי עוף בתנור שכמובן לא אכלתי אותו ישר שחזרתי.. רק 4 שעות אחרי .. כך שאכלתי 2 ארוחות ביום במקום 3.

בסוף זה יצא לטובה 😄

אז היום לא עושים חוכמות ואוכלים כמו שצריך בוקר צהריים וערב. זה לא טוב לדלג על ארוחות אחרי זה אני משלמת על זה בריבית עם לחץ ועצבים.

זוכרים את הסמינר שהיה לי לפני 700 שנה כבר.. אז היום קיבלנו את הציון עליו.. 82.5 הציון הזה לא נכנס עדיין לממוצע אבל זו התחלה יפה, לא?
אולי בכל זאת אני מה שאמא אומרת עלי "ראש קטן מלא שכל"...חחחחח

יום מ-ש-ג-ע לכולם!!!