עוד צעד אחד

24 שעות קשות עברו על כוחותינו..
אחרי לילה שישנתי בו מעט מאוד ויום די מוצלח עם ניצולי השואה.. הערב היה מפוזר.. נודע לי אחר הצהריים אתמול שיש לי תצפית לפנות בוקר.. כדי לא לישון אצל השותפה לקחתי את האוטובוס ונסעתי למרכז.. ב11 בלילה התקשרתי למפעל לראות מה קורה.. אמרו לי שהתצפית תיהיה ב5 בבוקר.. התרווחתי מול הטלויזיה משלימה שעות צפייה.. נהנת מ"תנוחי".. ב2 וחצי בלילה התקשרתי שוב לבדוק מה קורה.. וז מנהל הקו אומר לי.. "התצפית עוד 20 דקות".. איך 20 דקות????????????????????
הנסיעה לדרום תקח לי לפחות 40 דקות.. הערתי את השותפה שלי שתרוץ לשם ואני נסעתי.. מה זה נסעתי טסתי לשם.. לשמחתי לא היו בעיות והנסיעה עברה בשלום.. הגעתי באיחור של 10 דקות לתצפית.. נכנסתי עם תכשיטים למרות שאסור לא שמתי לב בכלל שהם עוד עלי.. היינו במפעל עד 6 בבוקר ואז התלבטתי..
מצד 1 יש לי את האפשרות לחזור למרכז לתת לאמא את האוטו כך שהיא תוכל לנהוג לעבודה או לנסוע חזרה לדירה מרחק קצר ולוישון כמו שצריך.. החלטתי לחזור למרכז.. איך שנכנסתי לרכב התחילו הכאבים.. כאבים נוראיים הרגליים הגב הידיים.. נוראי.. נסעתי כאובה והגעתי הביתה.. נכנסתי למיטה וישנתי עד 4 בצהריים.. התעוררתי עם כאבים חזקים יותר... בנוסף לחלום נוראי שנצרב בזיכרון..

עוד פעם חלום על חוסר שליטה.
אותו חלום בו אני לוחצת על הברקס באוטו עם כל הכוח אבל הרכב לא עומר.. בחלום הלילה תפסה אותי שוטרת... היא ניסתה לתפוס את הרכב מקדימה כאילו לעצור אותו ואני לחצתי על הברקס אבל הוא לא נעצר היא אמרה שניסיתי לדרוס אותה ונתנה לי קנס של 1500 שקל.
הייתי כלכך בבאסה.. ב5 שנים שיש לי רשיון לא היתה לי אף עברת תנועה. ואבא כלכך כעס עלי שאת הכסף שהוא הכניס לי לחשבון כדע שאוכל לשלם את כל החשבונות מים וחשמל שצברתי אני אצטרך להוציא על הקנס הזה..
חלום נוראי.

אחרי שכבר הבנתי שלמלגה של הילדים אני לא אגיע נשארתי קצת ולקחתי אוטובוס של 7 חזרה לדרום.. עשיתי את המבחן אונליין שהייתי אמורה לעשות לפני יומיים ושכחתי.. ועכשיו סוף סוף נגמרו הריצות.. באופן מרגיז ביותר.. אולי זה פסיכולוגי בכלל אבל אני עדיין מריחה את הריח של המפעל...
הכאבים הגוף שלי נשארו..
לא יצאתי להליכות.. לא אתמול וגם לא היום.. אני מקווה שמחר ארגיש קצת יותר טוב שאוכל לעשות את זה.. ואם תיהיה לי את המוטיבציה המתאימה.

נותר רק לקוות להמשך שבוע נעים יותר..