עוד צעד אחד

היתה לי פגישה..
התרגשות עצומה..
לחוות דברים בפעם הראשונה..
לענות על שאלותיו במבוכה..

ניסיתי להשלם עם העובדה
שהוא רואה אותי לגמרי ערומה
בלי שום דבר שיסתיר אותי מעיניו
שום דבר שיחצוץ ביני לבין מגע ידיו

הראש היה טרוד במבוכה
איך הוא רואה אותי ככה פרוסה
מה הוא חושב? האם היה לו כדאי לבוא?
או שהוא ממשיך כי הוא כבר פה.

קשה היה להתחבר למה שקרה באותם רגעים
חוסר השלמות שלי עם גופי הפריעו לעבור למימד הנעים
כנראה כחלק מהמשחק הוא לא הפנה לזה תשומת לב
לא הבין שזה שהוא מסתכל עלי זה בעצם מה שהכי כואב

בטח לא הבין למה אני שותקת רוב הזמן
מנסה לשכנע את עצמי שזה עיניין קטן
שהוא רגיל, הוא מבין, הוא לא נגעל
שהוא בכלל אולי אוהב גוף עגלגל

בכל מקרה עד הפעם הבאה
אני לא מפסיקה וממשיכה עם הדיאטה
להוריד את השומן ולקבל יותר צורה
אולי כך יהיו לו יותר נעים להביט עלי בפגישה.