עוד מעט 4 לפנות בוקר..
מחר בעצם כבר היום יש מסיבת סוף שנה במרכז של הילדים.. כמובן שלקחתי את הפרויקט עלי (זו גם היתה יוזמה שלי)
כל הלילה אני עורכת מצגת עם תמונות שלהם.. כותבת מילות פרידה מכינה חבילה עוברת וחושבת איזה מתנה לקנות לרכז שלי מחר בבוקר...
עם כל התעסוקה מסביב מאוד מפתיע שאני לא קורסת.. באופן מוזר אני מרגישה חיה יותר מאי פעם..
אני מכינה אני עושה אני מתכננת.. אני ממש שמחה.
מחר אני מקווה לשמוע הרבה צחוקים וחיוכים.. ועוד מחכה להם הפתעה קטנה...
הרכז שלי יוצא למילואים עד אמצע חודש הבא.. אם הוא לא שם המרכז סגור והילדים יסתובבו ברחובות... אני חוזרת הביתה בסוף החודש...
אחרי כלכך הרבה דיונים התקבלה החלטה ומחר נודיע להם שאני אחליף אותו לתקופה זו.. יהיה לי הרבה נסיעות לא פשוטות וגם הכסף לא כזה שווה את זה.. אבל הלב .. הלב לא נותן לי להשאיר אותם לבד.
והאמת אני מרגישה שבשבועיים האחרונים אני נקשרת אליהם יותר ויותר...
אנחנו רוקדים המון.. יש קשר טוב יותר עם ילדים נוספים.. רואים שהם התרגלו לנוכחות שלי.. וזה משמח מאוד.
בקיצור כמה שאני עייפה אני מתרגשת.
יהיה כייף מחר.
לפני 11 שנים. 18 ביולי 2012 בשעה 0:19