בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד צעד אחד

לאותם שלבים בחיים שהמטרה נראית רחוקה מידי.. צריך לחשוב רק על הצעד הבא.
לפני 12 שנים. 18 ביולי 2012 בשעה 18:32

חזרתי.. אחרי המסיבה...
האמת היו הרבה ילדים מעל 30..
ציפיתי שהם יהנו שהשתדלו להתנהג יפה כדי שהם יוכלו להנות.. אבל במקום זה היה בלגן ורעש והיינו צריכים להוציא ילדים כדי שהם ירגעו כדי להמשיך את הפעילות.. שהתחילה המצגת שהכנתי הם ישבו יפה צפו מפעם לפעם היו צחקוקים והרגשתי טוב..
כולם החמיאו לי על זה והרגשתי מצויין.
אחרי זה שהרכז שלי הודיע להם שאני אחליף אותו בזמן שהוא יהיה במילואים קיבלתי מחיאות כפיים וכולם קראו בשמי..
כמה שכעסתי עליהם והרגשתי רע שהיינו צריכים לצעוק עליהם כל הזמן במשך הפעילות כלכך התרגשתי ברגע הזה.
מחר יהיה לנו שיחה על הנהלים החדשים.. עכשיו אני צריכה לשבת ולכתוב חוקים שיהיו בזמן שהרכז לא יהיה.

יש למישהו רעיון?...
מדובר בילדים קשים באמת.. תלמידי בית ספר יסודי.. שהמשמעת רחוקה מהם מאוד.
הם באים למחשבים כשאין מספיק לכולם ככה שמתחלקים שעתיים ושעתיים.. מה לעשות עם הקבוצה שלא נמצאת במחשבים בשעתיים הראשונות?
במקרים שילד לא מקשיב לי/מקלל/ לא קם מהמחשב שאומרים לו...

ברור לי שבשבוע הראשון אני צריכה להיות קשוחה כדי שאחרי זה יהיה לי קל יותר.

בנוסף ביום הזה.. יום רביעי.. אכלתי את המנה המותרת שלי עכשיו.. ספגטי אלפרדו... יאמי יאמי...
הביאו לי חמגשית מלאה... אכלתי קצת יותר מחצי וזהו אני מפוצצת... זהו לא אוכלים יותר!
נוסף לכל זה קיבלתי כפיים היום על זה שירדתי כלכך במשקל בתמונות במצגת אפשר היה לראות טוב טוב את ההבדלים.. חבל על הזמן.
בקיצור יום מעורבב... עכשיו ליל מנוחה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י