עוד צעד אחד

יום ריק כזה..
קשה לשמור על דיאטה בבית.. כלכך קשה... ביחוד שאני בדיכאון כזה.

אז כן, שברתי.. או יותר נכון ממשיכה לשבור.. אכלתי אורז. לא היה שיא העונג. אבל אני כבר בשלב האל חזור.
כבר לא אכפת לי, אין לכבוד מי להתייפיף, אין רצון לשמור על הדיאטה, אין לי מושג כבר למה אני רוצה ללכת לשם.
אני רק יודעת שאם אני אראה שעליתי אני אתבאס.

אבל ככה ממש אין לי כח לזוז או לדחוף את עצמי לירידה במשקל. אין לי כח ואין בשביל מי.
לא רוצה לקנות בגדים.. הרי אין אף אחד שיסתכל. אין בן זוג אין סקס אז בשביל מה להתגנדר ולעשות רגליים??..

תסכול עצום.
הכל פה בבית הר געש ענקי שבא לי לברוח ממנו רק שאין לאן.. שכחתי מה זה לחייך.