עוד צעד אחד

זרקו אותי. ביום האהבה זרקו אותי.
מה זה אומר עלי??

הייתי רוצה לכתוב פוסט אופטימי שכולו אהבה לבבות ושירים רומנטים.. אבל האמת שאני בדיכאון שיא.
אני מבואסת אין לי חשק לכלום.

הצטרף לרשימה עוד בחור שאני רוצה להגיד לו ביום מן הימים "מגיע לך!, איך הפסדת אותי.. תראה איזה בן אדם נדיר ומדהים הפכתי להיות ואתה לא תזכה להיות לצידי ברגעים הלאה".

בינתיים אני יושבת לבדי ביום האהבה בבית של ההורים.. מול מסך הטלויזיה ומקנאה בספורטאים שמקבלים כלכך הרבה אהבה.. בגיבורי הספרים שהכל נגמר טוב ונעים עבורם.. בדוגמניות המפגרות ביפה והחנון שתמיד יהיה מי שיחזר אחריהן.. באחותי שנמצאת בבית עם צירים כבר כמה ימים ומקבלת המון תשומת לב..
אני מסוגלת לראות אהבה בכל מקום רק לא בחיים שלי.

טוב אז לא נרקוד בשניים.. אבל גם לא ארקוד לבד אין חשק.
אני מתגעגעת לאהבה.