עוד צעד אחד

מחר..

מחר מתחיל הטיפול הראשון

אני מתה מפחד. אני לחוצה כלכך שאין דברים כאלה..

כל השבוע ניסיתי להדחיק עכשיו זה יוצא בבום

אני פשוט מפחדת.

שיהיה לי איזה נזק.. שלא אוכל לתפקד.. שאני ארגיש את הטיפול.. שהם יתיחסו אלי כמו לבית חרושת יאללה יאללה מהר מהר ולא יראו שאני משותקת מפחד.. ובעיקר פוחדת שזה לא יעבור :(

מחר אני לא הולכת לעבודה.. נסיעה בבוקר לבית החולים אלוהים יודע מתי אני אצא משם..

איזו הרדמה אני אעבור שם.. (מקווה שתיהיה הרדמה) והחלק היותר מעניין איך אחרי זה חוזרים באוטובוס...

אני כותבת כדי להוציא את זה ממני.. 

שזה הולך לכאוב.. אבל זה לא יכאב לנצח..

שהולך להיות מביך.. אבל זה יגמר בסוף..

אווווף.. איזה לחץ