לאור המצב הבטחוני.. החתונה נדחתה (אני יודעת שאסור לדחות חופה אז הם התחתנו ברבנות אתמול את המסיבה הם דחו) וכמובן שגם החינה בוטלה.. אז לצערי לא הכנתי לה את המתנה שכלכך רציתי וכבר התחלתי לעמול עליה לפני העידכון.. אבל לא נורא הכל לטובה.
כך שאת השבוע האחרון אני מעבירה בהצמדות יתרה לטלויזיה לעידכונים בלתי פוסקים על המצב בדרום.. אני פיזית לא שם כבר אבל הלב שלי לגמרי שם.
המכרים שלי המשפה שלי החברים שלי עוד שם..
היום בבוקר שמעתי רדיו בדרך לעבודה.. בשעה 8 ומשהו.. במשך שיר אחד (כמה זמן כבר אורך שיר.. 3, 4 דקות) השדרן קטע את השיר לפחות 6 פעמים כדי להודיע על צבע אדום איפשהו בדרום.. הקטיעות החוזרות החזירו אותי לשם.. לשבתות הקשות שהתעוררתי מהאזעקות מהלילות באוהלים שקפצנו ב1 ו-2 לילה כדי לרוץ למקלט.. לפחד ללכת ברגל מהמכללה לדירה כי אולי תתפוס אותי אזעקה באמצע הדרך ואז אני חשופה בלי מיגון.. את הדפיקות לב אחרי ששומעים את הפיצוץ כלכך מקרוב.. שהם אחד אחרי השני אז נורא קשה לחזור לישון אחרי זה וצריך להסדיר נשימה.. את הבקרים/לילות לבד בדירה ששומעים פיצוצים ואין לך את מי לחבק כדי להרגיע את עצמך..
כל זה חלף לי בראש בזמן השיר שהיה דווקא שיר שמח.. והתחלתי לבכות ככה סתם באוטובוס לבכות בלי קול..
שירדתי מהאוטובוס כבר התאפסתי על עצמי וחזרתי לתפקד כרגיל.. אבל זה לא יצא לי מהראש כל היום.
זה כלכך שונה לראות כיתוב "אזעקה באשדוד" אבל כששומעים אותה פעם אחר פעם (ברדיו הם עשו צליל כזה כשהקריאו איפה הצבע אדום) זה ישר הכניס ללחץ.
תושבי הדרום היקרים שמרו על עצמכם ותיהיו חזקים... אני לא גיבורה גדולה מספיק כדי לבוא לדרום ולחזק את מכריי.. אז אשלח לכם ולהם חיזוקים מפה.. מהמרכז.. מהבועה שעדיין לא יודעת/מבינה (אפילו שיש אזעקה אחת ביום) מה זה אזעקות ומה זה ילדים בני 10 פלוס שחוזרים להרטיב מפחד ומה זה לרוץ למקלט ומה זה להתקלח בהמשכים.. (אפילו אחרי המערכון הנהדר של ארץ נהדרת אתמול).
לילה טוב חברים לילה שקט ובטוח לכולם.