בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עוד צעד אחד

לאותם שלבים בחיים שהמטרה נראית רחוקה מידי.. צריך לחשוב רק על הצעד הבא.
לפני 9 שנים. 11 באפריל 2015 בשעה 21:23

חזרתי,

 

תמיד אני חוזרת לכאן שכואב לי.

אז היתה לנו זוגיות (בערך זוגיות) וונילית במשך שנה וקצת ונפרדנו, כלומר הוא נפרד.. כבר שלושה שבועות שלא ראיתי אותו בנוגע לשיחות אני לא מצליחה לשתוק וקורה שפעם ביום יומיים אני שולחת לו הודעה.

אני לא מצליחה לשכוח אני לא מצליחה לשחרר אני חושבת עליו בלי הפסקה חושבת על הרגע שהוא ידפוק בדלת אבל זה לא יקרה אני יודעת שזה לא יקרה.

הבטחתי לו שאני ארד במשקל שאני אקח את השליטה מחדש על החיים שלי.. בינתיים אכלתי את כל מה שהיה לי בבית בפסח הזה.

בערך גרנו יחד ועכשיו הבית כלכך ריק לי ועצוב לי להכנס למיטה.

אין יום שאני לא בוכה והכי מרגיז שכל ההתנהגיות שלי רק מרחיקות אותו.

אני לא מצליחה להחזיר את החיים שלי למסלול. אני לא מצליחה לאהוב אותי. אני לא מצליחה לבנות לעצמי חיים. אני לא יודעת מה אני צריכה.. למצוא מישהו לדאוג לו או לחפש מישהו שידאג שלי לצאת למסע מטורף של ביזבוזים כדי למלאה את כל מה שהתרוקן ממני. לעצב את הבית מחדש שירגיש לי חי יותר.

 

אני לא יודעת אני אבודה לחלוטין. אני רק זוכרת שהכתיבה היתה לי למפלט כל פעם שכאב או שהייתי לבד אז חזרתי לא יודעת לכמה זמן לא יודעת אם אצליח להמשיך.

אני צריכה את החברים שלי שוב שיתמכו שיהיו שם בשבילי שיעזרו לי לאהוב אותי.

 

בבקשה תעזרו לי.

Citizen​(שולט) - הזמן הוא התרופה הכי טובה
תני לעצמך לבכות לעכל ולהתגבר...
}{
לפני 9 שנים
Breaker - זה כאב עצום.

תכתבי.
לפני 9 שנים
Rתיק - זוכרת אותי ?
dodetan@gmail.com
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י