אתם מקסימים אני ממש אוהבת אתכם. תודה רבה.
השבוע התחיל בסדר.. חזרנו לעבודה, אני משתדלת לעבוד עד מאוחר וכשאני חוזרת הביתה זה לארוחת ערב וישר לישון בלי לחשוב יותר מידי. העיקר לא לחשוב עליו.
היום חזרתי מוקדם.. נרדמתי מוקדם ובגלל זה התעוררתי ב11 בלילה.. בוכה וחושבת עליו מה אם הוא לא יתקשר.. מה אם יגיע יום העצמאות והוא לא יתקשר.. לא יבקש את עזרתי ואני די בטוחה שהוא לא ימצא אף אחד שיעשה למענו אז מה שאני עשיתי שנה שעברה. מה אם הוא לא יתקשר???
בשישי שעבר כמעט נפגשנו. הוא אמר שאם נפגש אז הוא רוצה ממני שבועיים שקט, נורא נעלבתי מהעונש הזה שהוא נתן לי ובסוף לא נפגשנו הוא אמר שנדבר בשישי הבא (כלומר הקרוב) ואני מאוד מאוד מאוד בספק אם הוא ייזום איתי שיחה.
בשבת הוא אמר לי משפט שקרע אותי "אין יותר אנחנו, תפסיקי לדבר בלשון רבים" זה היה הכי קשה שיש.
במשך היום בעבודה אני אומרת לעצמי מי צריך אותו וכמה שהוא מכאיב לי עכשיו אני לא אקבל אותו אליי.. כן אבל את זה אני אומרת כשהראש מוטרד בעניינים אחרים.
כשמגיע הערב ואני לבד אני רוצה רק אליו חולמת מפנטזת מאחלת ומייחלת רק שידפוק בדלת.. מדמיינת את הפנים שלו בכל מקום שבו אני נמצאת אולי הוא יעבור ברחוב או יפתיע אותי בעבודה.. אולי אני אחזור הביתה ויהיה אור בחלון ואז אדע שהוא חזר.
אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו.. גם כשנראה לי שכבר לא אכפת לי אם הוא יבוא או לא, שעה לאחר מכן אני בוכה את נפשי אליו.
