בוקר
השמש זרחה מרוחקת ומלטפת שיצאתי מהבית,בוקר לא שונה מאחרים.
כך חשבתי
יצאתי לערוך קניות,המקרר ריק הגיע הזמן
הגעתי למקום,עמוס למדי.
נוהג בעגלה ,מפלס דרכי בין נתיבי העגלות.
ואז
הרגשתי
הרגשתי לפני שראיתי
שם במעבר שמאחורי,הרגשתי את המבט.
המבט שלך.
נעוץ בי,חודר אלי
את סיבוב הראש שלי לא אשכח לעולם.
איטי,מצפה,מותח את הזמן.
ואז...הזמן עמד מלכת.
כשמבטי נלכד במבטך.
ארבע בריכות ירוקות בוערות.
טבעתי בהם ,העולם פסק מלהתקיים.
רק מחול העיניים הזה מסתייף מתגלגל ממוקד.
מצאתי את עצמי מתקרב ומתקרב,כאילו מופעל בשלט רחוק
מתקרב אליך
העיניים האלה,משכו אותי ,מתקרב ומתקרב אליך.
הזמן באמת עמד מלכת.
ואז
הסתובבת והתרחקת ממני
נשארתי לעמוד בלי לזוז
מעכל את מה ששידרת לי
פונה לדרכי מנסה להתעשת
אבל המבט שלך כבר היה בתוכי
ושלי בתוכך
לא זוכר בשביל מה באתי לפה בכלל - רק המבט הזה.....
המשך יבוא
לפני 12 שנים. 24 בינואר 2012 בשעה 11:14
