ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא ידעתי שזה טעון

בלוג על מחשבות אקראיות, פורקן תיסכולים, שסתום לחץ רגשי ועוד
לפני 11 שנים. 13 בנובמבר 2013 בשעה 9:51

כן, חלמתי עליך.

אף כי זה היה חלום קצר רגע לפני ששקעתי עמוק לתהומות הנשיה של שינה עמוקה, חלמתי.

אני מצליח לפעמים לצייר בדמיוני חלומות, כמו להזמין ארוחה בשירות טלפוני, וזימנתי אותך אלי.

צחורת עור, עם חיוך קטן מרצד על שפתותיך ועיניים בורקות.

רציתי לקחת אותך בידי וללכת למקומות נעלמים אבל שר השינה חטף אותי רגע לפני שהצלחתי לאחוז בידך.

אולי בגלל זה כאב לך הראש הבוקר, בגלל שלא עטפתי אותך בידי?

...

לפני 11 שנים. 12 בנובמבר 2013 בשעה 22:52

הראש כבד, והעיניים נעצמות

ואני הולך לחלום עליך.

 

לפני 11 שנים. 12 בנובמבר 2013 בשעה 17:01

פעם, לפני שנים רבות, לפי דעתי אפילו לפני שנולדתי היתה שחקנית קולנוע צרפתיה שנחשבה לאשה הסקסית ביותר בעולם.

במסיבת עיתנאים היא נשאלה על התייחסותה לכך שהרבה גברים בעולם חולמים ומפנטזים עליה בלילות.

תשובתה היתה שגם היא הייתה רוצה לחלום על כולם אלא שהיא לא מכירה את כולם.

ואני חולם עליך, מה שמשייך אותך לקטגוריה מיוחדת במינה.

ואני רוצה שגם את תחלמי עלי.

 

לפני 11 שנים. 12 בנובמבר 2013 בשעה 15:13

ענת,

אנחנו לא מכירים.

נפגשנו אמנם בנסיבות וירטואליות לפני מספר שנים ויצא לנו אפילו לשוחח בטלפון מספר פעמים אבל אנחנו לא מכירים.

זה מצחיק. היית שחקנית ראשית בחלק נכבד מהפנטזיות שלי, ואפילו היית השלישית בשלישיה סמויה...

יש משהו ממכר באנונימיות, נוחיות נינוחה,

ובה במידה אני מתגרה מעצם המחשבה שאני יכול לפתח איתך אינטימיות פרטית דווקא פה.

אתמול כשהחלטתי לכתוב לך, וזה קרה במקום שבו אני בשיא היצירתיות שלי - במקלחת, הצלחתי לכתוב את כל מה שרציתי בעשר דקות, בראשי.

ועכשו מגיע החלק שתמיד גורם לאגלי זיעה לבצבץ על מצחי.

אני בוחר בקפידה של מילה, כל משפט, מילה אחת שגויה תגרום לסכר להתפרץ ולשטוף אותי במורד לוח המקשים.

הבטחתי לך לפרוש את עצמי כמרבד לרגליך.

חשבתי שזה יהיה קל יותר והתבדיתי.

אבל אני פה כדי להשאר, ולהיות מקורי. אני יודע שקראת את הבלוג הקודם שלי. גם אני חזרתי וקראתי.

חלק אהבתי. חלק אף העלה בי זכרונות והציף אותי בגעגועים, אך התנתקתי משם מהר.

אני רוצה לבא למסע הזה שלנו נקי.

נקי ממוראות העבר, נקי מזכרונות העבר.

זה יהיה קשה, אבל אני רוצה ליצור זכרונות חדשים, אתך.

כמו שכתבתי בהתחלה, אנחנו לא מכירים אבל...

2 חושים כבר הצלחת להפעיל אצלי.

חוש ראשון: דיברנו בטלפון. 

פעמים רבות נסיתי להבין מה גורם לי להנאה וגיליתי שהקול הוא שחקן ראשי בדרמת החיים.

יש משהו בקולך שמעביר בי זרמים של חמימות לאותו אזור שנמצא בשיפולי הבטן, כעשרה ס"מ מתחת לטבור וקצת פנימה.

חמימות שפוגעת בי כאבן הנופלת לבריכה של מים שקטים ויוצרת מעגלי גלים רכים ומתפשטים, חמימות היורדת לבהונותי ומטפסת לקצות שערותי ומעבירה צמרמורת נעימה במורד גווי.

חוש שני: ראיתי אותך.

אמנם וירטואלית, אבל ראיתי אותך.

לפרקים אף הצלחתי בכח הרצון והדמיון לגרום לי לחוש אותך כמעט פיזית.

ובסופו של יום שיחת תפקיד ראשי בפנטזיות שלי.

אני מפסיק עכשיו.

אך היי סמוכה ובטוחה שהסכר מתחיל לזרזף...:-)