|
|
|
SIC TRANSIT GLORIA MUNDI
או שאני כותב במקום הלא נכון או שאני כותב דברים ערלים.
בכל מקרה מתגנת לתודעתי המחשבה הטורדנית שנימוס ודיאלוג מתוך כבוד הדדי, מקומם לא יכירם בתווך הזה.
חבל.
כמו כל אחד גם אני מתעורר לחיים מגירויים ורצוי שיהיו אינטלקטואליים, בעיקר בכל הנוגע לכתיבה.
בינתיים לקחתי את חיישני הגירויים שלי למחוזות אחרים.
אשמח להתבדות.
הבוקר שלי התחיל נעים כמו שכתבתי לך
וכמו שכתבת לי, קטסטרופות באות בשקט ומפתיעות.
זה לא היה יום קטסטרופה, אבל היו לי טובים יותר.
גם אני אוהב את ימי חמישי,
אני אוהב את ההגדרה שימי חמישי הם השביל ליום שישי,
ולסופ"ש
ואילו היום השביל שלי היה כולו בעליה.
והתנשפתי וגלגלתי את הסלע במעלה הגבעה ושוב ושוב נשמט מידי והתגלגל חזרה במורד,
נראה היה לי ברגע מסוים שאני מוותר ואז ברגע של השראה, הלכתי וקניתי מצרכים ונסעתי הביתה ובישלתי.
זה מרגיע אותי.
זה גורם לי להתנתק מהמציאות ולהתרכז בבניית הטעמים.
ופתאום צלצול פעמון הדלת,
יש לי שכנה שמחזרת אחרי וכמעט תמיד מצלצלת לי בדלת כשאני מבשל.
כנראה שהריחות מושכים אותה ומגרים אותה.
ותמיד אני פותח את הדלת בהיסח הדעת ושוכח שאני בלבוש חושפני משהו ואולי בגלל זה היא מצלצלת אצלי מדי פעם כדי לחטוף הצצה, אולי אענה לה?
תירוץ קלוש של "המדפסת לא עובדת לי..." ואני בחוסר נוחות ובחצי חיוך נבוך מתנצל שאיני יכול לעזור כרגע, יש לי סירים על האש,
כן, כן אני מבינה, לכשתתפנה. לא דחוף, היא עונה בחיוך קל ומתרחקת אל דלתה.
ואני חוזר לבישול, טועם, מוסיף קצת מזה ומזה,
ושוב צלצול בדלת, שוב שכנתי העיקשת מבשרת לי שהבעיה נפתרה.
ואני בהקלה מחייך ומאחל לה לילה טוב וחוזר לבשל.
יצא טעים.
אולי יצא לי לבשל לך.
עד אז רוצה לשלוח לך שיר שקראתי לאחרונה של משוררת מופלאה שכתבה לאהובה.
שמה - Elizabeth Barrett Browning
והשיר נקרא - ?How Do I Love Thee
.How do I love thee? Let me count the ways
I love thee to the depth and breadth and height
My soul can reach, when feeling out of sight
.For the ends of Being and ideal Grace
I love thee to the level of every day's
.Most quiet need, by sun and candlelight
;I love thee freely, as men strive for Right
.I love thee purely, as they turn from Praise
I love with a passion put to use
.In my old griefs, and with my childhood's faith
I love thee with a love I seemed to lose
,With my lost saints, -- I love thee with the breath
,Smiles, tears, of all my life! -- and, if God choose
.I shall but love thee better after death
לילה טוב.
לרב, אני מתעורר לבד עוד בטרם הרדיו/שעון מתחיל לנגן,
אני ממש מתענג כל בוקר על הדקות הקסומות במיטה במצב של עירנות חלקית ונותן לצלילי וריחות הבוקר למלא את חדרי תודעתי אט אט,
ואז מתיישב על שפת המיטה,
מיישר את הגב,
מתמתח,
חושב על המשך היום
ומתחיל...
06:30 בדיוק.
הרדיו מתחיל לנגן חרישית.
צלילים מרוחקים, חרישיים.
כמו כל בוקר בזמן האחרון אני מושך את עצמי ממעמקי הנשיה לאזור התודעה החלקית, כמו מטפס מתוך בור עמוק ואפל ולאט לאט מתחיל האור לחלחל פנימה.
כמו כל בוקר לקח לי זמן עד שהבנתי איפה אני נמצא ונשארתי לשכב בשקט במיטה מנסה להקשיב לרחשי הבוקר, קולות העולם המתעורר, קולו של הקריין בגלי צה"ל,
מכונית מונעת ויוצאת לדרך מהחניה, דלת השירותים אצל השכן בקומה מעל נטרקת, פוקח עין, רואה את כמות האור בחדר ומחליט לעצום אותה חזרה,
מתהפך לצד שני במיטה ורק אז מתוודע לתחושה הנעימה של זרמים בגוף יחד עם החמימות הנעימה באזור החלציים,
שולח יד נוגע, ומחליט להמשיך להתענג עוד קצת עם התחושות ונזכר בשברי החלומות של הלילה.
כן, חלמתי עליך.
והטלפון הארור שמחזיר אותי באחת לקרקע ומעיר אותי.
כמו מנחש היכן אני נמצא ובזיק של רשעות הולם בי ומזכיר לי שבוקר...
ממשיכים.
הזהרי ממוראות האותיות באנגלית
ומבטיח שוב לחלום עליך הלילה....
בעדינות פרושו בעדינות.
לאט זו מילה אחרת.
אני רוצה לצטט לך שיר של אחד הגדולים ממשוררי השפה האנגלית W.B Yeats
,HAD I the heavens’ embroidered cloths
,Enwrought with golden and silver light
The blue and the dim and the dark cloths
,Of night and light and the half light
;I would spread the cloths under your feet
;But I, being poor, have only my dreams
;I have spread my dreams under your feet
.Tread softly because you tread on my dreams
תקראי היטב ותביני למה התכוונתי בעדינות.
ממשיך לכתוב לך ענט.
התרגשות... מממממ, תזכירי לי?
את מצחיקה.
הרי כל תגובה שלך גורמת לי להחסיר פעימה
ושאני מכמת את החיים במספר הפעמים בהם אני מחסיר פעימה.
רק בעדינות, כפי שביקשתי כבר.
אני לביאה בגוף של אריה.
או נכון יותר נמר בגוף של איש.
שקט זו הגדרה יפה. אני מעדיף אותה על פני הגדרות אחרות.
ונכון. הצלחת לזהות את חוסר הריכוז שלי היום.
זה יאה לפעם אחרת - מדוע.
קרה לך פעם שהסתכלת על מישהו וראית דברים שאף אחד אחר לא רואה?
ראית את העוצמה שגורמת לך לפיק ברכיים ומושכת את מבטך וכמיהתך למרות החזות הרגילה?
סקסי זה אישי. הגירויים שלי באים מהראש.
אני צריך יותר מאשר תמונה כדי להתגרות, אני צריך גם להריח, לטעום, למשש, לשמוע, ובמקרים מסוימים אפילו להפעיל את העין השלישית והחוש השישי.
זה עובד אצלי הרבה יותר טוב גם כשאני מצליח להיות מאותגר אינטלקטואלית ובעיקר רגשית.
לכן אני מגיע בשקט. מתקרב לאט, מקשיב, שואף לריאותי את הריחות ומתבשם מהם, מתקרב עוד מעט ומרפרף למגע קל ועדין, פושט שפתיים וטועם בקצה הלשון את המליחות, המתיקות ושאר הטעמים
מעכל את הכל ואז משחרר את דמיוני שנותן לראש לעשות את כל השאר.
ממי את מפחדת?
ממני?
מעצמך?
מהחיבור?
לפרקים, בצעירותי, נהגתי להתבדח עם אנשים על כך שאם כואב הראש, זה בעצם סימן טוב. סימן שיש מה שיכאב.
חדלתי מזה. התבגרתי והחכמתי.
כאב הוא דרכו של היקום להגיד לנו שטעינו.
איני חף מטעויות וגדול מספיק לשלם עליהן בעצמי.
ואני חסר סבלנות לטיפשים ועילגים.
איינשטיין אמר פעם שיש 2 דברים אינסופיים, הטפשות והיקום, אם כי לגבי אינסופיות היקום יש לו ספקות.
כמה כח צריך כדי שיד אחת תגרום לך לנמנם?
כמה עוצמה טמונה ביד אחת המסירה בהנפתה את מכאובי היום ומרגיעה ומשקיטה ומביאה אותך לנמנום?
הייתי בשתי פגישות היום ובשניה מצאתי את עצמי חושב עליך.
חשבתי על זה שהתעוררת עם כאב ראש ופיפי.
ותהיתי מה עשית?
קמת מהמיטה כדי להשתחרר?
שתית כוס מיים?
לקחת כדור?
מה עשית?
ונסיתי לדמיין איך נראית המיטה בה את ישנה, מה את לובשת בלילה, ניסיתי לנחש את ריח המצעים שלך וצבעם,
נסיתי לדמיין את שערך כשאת קמה מהמיטה,
ונשאלתי על חוסר בריכוז שלי,
וחייכתי ונתתי תירוץ חיוור והמשכתי בפגישה.
ומאותו רגע ועד עכשיו כשהתיישבתי לכתוב יש לי עירבוביית תחושות של ריח, קול ותמונה שמערפלים את חושי מדי כמה דקות.
איך כתבת לי, פתאום הגיע מייל וטרף את הכל,
פתאום כתבת לי משהו שמוליך אותי בשביל אחר.
מהו קולה של היד האחת?
קול הנשימות החרישיות שלך כשאת מנמנת תוך כדי ליטוף שערך.
