מר-מתוק

אריה סיון / אל תשאלי

לא בְּכִנוֹר הִמְתַּקְתִּי, אִם הִמְתַּקְתִּי, סוּרַיִך
כִּי אִם בְּעַצְמִי וּבְשָֹרִי שֶהִשְֹבִּיעוּ
רַעַב אֵיבָרַיִך.
אֲסִיר תַּאֲוָתֵך אֲנִי, סָמוּר אֶל שְעָרַיִך
אֲנִי כָּפְרֵך, אֲנִי
צֳרִי לְמַחְסוֹרַיִך.
בְּאֵיבָרַי הִתַּרְתִּי אָסוּרַיִך, וּבְפִי
יִלַדְתִּי בָּך קוֹלוֹת
שֶנֶאֶלְמוּ מִנְעוּרַיִך.
גַל נִפְעָם יָקוּם אֵלַי מִפֻּרְקָנֵך
אוֹפֵף אוֹתִי בְּרוֹך, מַמְתִּיק
אֶת מְרוֹרַיִך.


וכך פירש את השיר מנחם בן במדורו "בן חורג" (מעריב, 25 בפברואר 2005):
"ובכן, במה עוסק השיר הזה? ברור לגמרי: הוא עוסק בגבר המגמיר אישה באמצעות פיו, מה שקרוי "מין אוראלי" הוא מוציא ממנה קולות התלהטות מינית ("וּבְפִי יִלַדְתִּי בָּך קוֹלוֹת") – משמע, פעם היא לא ידעה לגמור או לא היה מי שיגמיר אותה. עכשיו, בפיו, הוא מצליח להגמיר אותה. וכך גם תחילת השיר: הוא ממתיק את כל מיני הסור שלה (סור הוא אותו ענף היוצא מתחת למקום ההרכבה בנטעים, וכאן במשמעות של דגדגן) והוא עושה זאת בכל גופו: "עצמי ובשרי / שהשביעו רעב איברייך". כן, היא היתה רעבה למין. בהמשך המשורר מונה את שבחי מגעו המיני איתה: הוא התיר את איסוריה הנפשיים ואת הטאבויים הגופניים שלה. הוא אסיר התאווה שלה (משמע, בין השאר היא אחזה בו בתאוותה) והוא מכסה אותה בכל גופו ("כופר" כאן גם במשמעות של כיסוי וגם במשמעות של שחרור, כי הוא משחרר אותה ואת תאוותה ומביא אותה לפורקנה, לשחרורה), והוא צרי למחסוריה, המרפא שלה".