קוראת בלוגים

חברה מאוד טובה שלי מאוהבת עכשיו ואני מאושרת בשבילה, מאושרת ועייפה, היא לא חוסכת פרטים.

חברה אחרת הודיעה לי שאם בן הזוג שלה לא מזיין לה היום את הצורה היא הורגת אותו ואני חולה.

ישנתי עד חמש וחצי אחר הצהריים, התעוררתי וחשבתי שבוקר. לא מבינה מה עובר עלי.

בינתיים ממלאת אמבטיה, אולי היא תוריד לי את החום הנוראי.

אם הייתי מעשית יותר הייתי מבצעת את שהמליצה לי השנייה, מאוננת עד צאת הנשמה, או הדמעות, או שרשרת אורגזמות כפי שיש רק לזונות, אלא שפרפקציוניסטיות מהזן שלי מתנהגות יפה תמיד, בדיוק כמו בסדרות אמריקאיות וכמו שכתוב ברומנים שקראתי כשהייתי קטנה.

יום אחד אני אצמח ואלמד לעשות כול מה שאני רוצה. בינתיים הולכת לסגור את הברז לפני שתהיה פה הצפה.

יש אנשים שאוהבים לעשות הכל מהר מהר בעיקר אם מדובר באוכל למשל כמו מרק אינסטנט וקפה נמס ואני בכלל לא כזו, אני אוהבת אוכל שמכינים כמו פעם, לא אוהבת

לבשל במיקרו לא אוהבת קפה נמס גם את הקפה שנחשב טוב, מעדיפה לשתות מים חמים עם עלי נענע ודבש ולחכות למרק חם ומהביל שהוכן בבית בתשומת לב רבה.

אני גם לא מאמינה בחברויות שנעשות יש מאין בהרף עין שתוך ימים נהפכים לחברים הכי טובים שצריכים לדבר כמה פעמים ביום ולספר כל מה שקורה ולהחליף הודעות

sms על כל פסיק וכל חוויה, כי לדעתי ולפי נסיוני מה שמתחיל מהר נגמר באותה מהירות, מתקרר ומאבד את הטעם הטוב שהיה נדמה שהיה לו רק בהתחלה.

היום גיליתי שיש לי קמטים קטנים ליד הפה והתקשרתי לדוקטור שמזריק חומר מילוי בהיסטריה גדולה, לא קבענו תור כי אני צריכה לדבר עם המזכירה שלו כי הוא לא קובע

תורים ויכולתי לשמוע על הקול שלו שהוא קצת צחק מהלחץ שלי שהרגשתי שאם אני לא באה אליו מיד אני לא יכולה להראות את הפרצוף שלי לשום אדם שאני מכירה. אני

מרגישה נורא שמנה וזה לא שאני איזה הר אדם אני הרבה יותר רזה מתשעים אחוז מהנשים שאני רואה מסביב אבל זה נכון מה שאומרים שמעל גיל שלושים וחמש הגוף

מתחיל לשנות צורה ואני צריכה להתחיל להתרגל לזה ואני לא יודעת איך בדיוק אולי אני צריכה להתרגל שאני כבר לא בחורה צעירה ולא כל מי שרואה אותי מסובב אחרי את

הראש ושיש גברים שלא נופלים מהרגליים ולא לכולם יש אותו טעם בנשים וזה קשה לי למרות שתמיד הייתי בררנית גדולה אני עדין אוהבת להיותזו שאומרת לא ולא זו שלא

רואים אותה ולא זו שלא שמים לב אליה ואני צריכה להיות מסמר הענינים בכל מסיבה. בקצב הזה אני אצטרך להתחיל לצבוע את השיער כי כבר גיליתי כמה שערות שיבה.

הגיל הוא לא דבר משמח למרות שאומרים שהוא מביא איתו חוכמה.

אני קוראת נשים כותבות ומדמיינת אותן לעצמי הרבה פעמים, נכון, בעיתונים יש תמונות אבל גם תמונות לא משקפות איך הן נראות בחיים האפורים ברגע שאותה עיתונאית או

בעלת טור קמה בבוקר בלי איפור ובלי מעצב שיער ותאורה מחמיאה ונראית כמו עוד אחת רגילה ואז אני חושבת לי אם גם לה יש את אותן מחשבות על נשים אחרות? אם גם

לה יש את אותן טרדות רגילות אם המכנס לא יושב עליה כמו שהיא רוצה, אם היא הייתה מעדיפה להיות קצת יותר מוצלחת ויותר עשירה ויותר בלונדינית או עם שיער יותר

מלא או חזה פחות נפול או בטן פחות שמנה ואם גם אותה הצלוליטיס הזה מטריף את הדעת כל פעם שהיא חושבת ללכת לים או לבריכה.

אני גם קוראת בלוגים ומדמיינת לעצמי איך נראות מי שכותבות אותם. אני לא יודעת אם רק אני סקרנית או שזו תכונה שמשותפת להרבה נשים ואולי גם לגברים מעניין לא?

שתלתי בעציצי חרס נענע ופטרוזיליה מסולסלת. הנענע צמחה לגודל ענק הפטרוזיליה בעציץ נבלה.

עכשיו, אני יכולה להסתכל על מה שקרה ולהחליט שזה דרכו של עולם וככה זה עם צמחים מהסוג הזה ואני יכולה להחליט שהנענע הצליחה ואת הפטרוזיליה הרסתי במו ידי.

הכל עניין של גישה.

אותו דבר אני עושה עם כל כך הרבה דברים בכל כך הרבה תחומים בחיים גם כשאני קוראת מה כותבים כותבים אחרים ואיך הם מתייחסים למה שקורה להם ולמה שנדמה להם שהוא באחריותם ומה לא ממש.

לא יודעת אם זה פרפקציוניזם או שזה ענין של החלטה או דרך לנתח מצב, כי לפעמים זו ביקורת ולפעמים צורך לראות את הכל ביחס לדבר אחר ולפעמים צורך לראות משהו נשגב ונהדר.

אני רק יודעת שהיום הרגשתי אחרי הרבה זמן צריבה עמוקה של קינאה והרגש הזה לא העציב אותי בכלל אלא גרם לי לחייך שאני יכולה להרגיש אותו אחרי כל כך הרבה זמן כי גם קינאה היא רגש אחרי הכל וזה כזה לא סתם.