היום גיליתי שיש לי קמטים קטנים ליד הפה והתקשרתי לדוקטור שמזריק חומר מילוי בהיסטריה גדולה, לא קבענו תור כי אני צריכה לדבר עם המזכירה שלו כי הוא לא קובע
תורים ויכולתי לשמוע על הקול שלו שהוא קצת צחק מהלחץ שלי שהרגשתי שאם אני לא באה אליו מיד אני לא יכולה להראות את הפרצוף שלי לשום אדם שאני מכירה. אני
מרגישה נורא שמנה וזה לא שאני איזה הר אדם אני הרבה יותר רזה מתשעים אחוז מהנשים שאני רואה מסביב אבל זה נכון מה שאומרים שמעל גיל שלושים וחמש הגוף
מתחיל לשנות צורה ואני צריכה להתחיל להתרגל לזה ואני לא יודעת איך בדיוק אולי אני צריכה להתרגל שאני כבר לא בחורה צעירה ולא כל מי שרואה אותי מסובב אחרי את
הראש ושיש גברים שלא נופלים מהרגליים ולא לכולם יש אותו טעם בנשים וזה קשה לי למרות שתמיד הייתי בררנית גדולה אני עדין אוהבת להיותזו שאומרת לא ולא זו שלא
רואים אותה ולא זו שלא שמים לב אליה ואני צריכה להיות מסמר הענינים בכל מסיבה. בקצב הזה אני אצטרך להתחיל לצבוע את השיער כי כבר גיליתי כמה שערות שיבה.
הגיל הוא לא דבר משמח למרות שאומרים שהוא מביא איתו חוכמה.
