סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

....וביום השמיני

כלו שבעה ימי הבריאה...
כך נראה היום השמיני:
והארץ היתה תוהו ובוהו, וחשך על פני תהום...
לפני 10 שנים. 21 באוקטובר 2013 בשעה 14:43

קליפ תמים ומילים שובבות :)

 

לפני 10 שנים. 10 באוקטובר 2013 בשעה 11:51

אם התור בקופ"ח הוא מדגם מיצג של האוכלוסיה,

כי אז לפחות 60% מהאוכלוסיה מעורבת בעשייה בדס"מית :-)

 

(ספרתי, בדקתי, חישבתי וזו התוצאה בביקור אקראי בסניף כנ"ל)

 

נ.ב. אין בתוצאה הנ"ל לקבוע בוודאות לגבי 40% הנותרים.

לפני 13 שנים. 1 באפריל 2011 בשעה 15:44

נשבע לכן,
הפעם זה לא אני,
בחיי שלא.

כן, אני יודע שרבות מכן חשו בזה,
רעד קל, רטט מתמשך,
מצפון הארץ עד דרומה,
ואפילו מעבר לגבולות הארץ.

אבל הפעם זה באמת לא אני, בחיי,
גם אם הייתי משתדל מאד,
6.2 בסולם ריכטר זה אפילו מעבר ליכולות שלי...

:-)

לפני 13 שנים. 18 במרץ 2011 בשעה 10:29

...הורדתי אותה בעדינות לרצפה,
היא על ארבע,
מרוגשת בטירוף,
הפחד מאחוריה, ועכשיו נינוחה יותר,
נותר רק המסע חזרה,
על רצפת המכונית כשקולר מעטר את צוארה.

"אפשר לשלוח לך את הקבלה בדואר?" שואלת הוטרינרית,
אני מאשר לה בחיוך,
הכלבה כבר מתרוצצת בהתלהבות על רצפת המרפאה...

עוד חיסון שנתי עבר בשלום,
חנצ'ה שלי מחוסנת :-)

לפני 13 שנים. 17 במרץ 2011 בשעה 15:46

אחרי תקופה ארוכה בה נרתעתי מהנושא,
השבוע חשבתי שאולי הגיע הזמן לנסות.
חשבתי שאולי משם נשאב שנינו את הריגוש הבא.

היא הביטה בי במבט דומם,
שתקה כשהחלקתי יד על ראשה,
הפחד ניכר היטב וניבט מעיניה שנצצו, הבריקו,
"יהיה בסדר, כלבה שלי" הרגעתי אותה,
"סמכת עלי עד היום והיום תיווכחי שבצדק" לחשתי בקול מרגיע.

ריח האלכוהול המחטא נישא באויר,
המחט הסטרילית נראתה פתאום באור אחר לגמרי,
חשתי את הרעד הבלתי נשלט שפשט בגופה,
"הרגעי, את צריכה לעבור את זה, הגיע הזמן" לחשתי בנסיון להרגיע,
בעוד המחט מפלחת את עורה וננעצת...

היא קיבלה את הדקירה בדממה, אולי משהו כנוע ומתמסר,
נעיצה נקיה, בלי טיפת דם,
והיא, אפילו יבבה לא השמיעה.....

לפני 13 שנים. 25 בפברואר 2011 בשעה 12:26

http://www.thecage.co.il/coppermine/thumbnails.php?album=3000

לפני 13 שנים. 8 בינואר 2011 בשעה 10:41

כמה צביעות,
כמה שקר
וכמה דו-פרצופיות אפשר לדחוס לחבורה כל כך מצומצמת?

מסתבר שהרבה יותר, הרבה.

לפני 13 שנים. 12 בדצמבר 2010 בשעה 7:01

אחרי שעה וחצי בבית קפה, כולם קמים ללכת אחרי שהחשבון שולם וטיפ ראוי הושאר, כולם חוץ ממך. אחראי המשמרת שתהה למה נשארת מאחור, ישובה לשולחן המבולגן, קיבל הסבר (כי כך ראוי), הסברתי לו בקול מלא הגיון: "אתה צריך להבין, היא מאד קשורה לשולחן הזה" -"אני מבין" הוא הנהן בשקט הבנת? מה הבנת? לא הבנת :-)

לפני 13 שנים. 29 באוגוסט 2010 בשעה 18:50

לשלוט כמו שאיש לא שלט כאן מעולם ולעולם לא ישלוט, לנהל אלפי אנשים, לתת לכולם, עד האחרון שבהם, תחושה שהוא האחד והיחיד, ולדעת לקבל מכל אחד את כל מה שהוא מסוגל לתת, וקצת יותר, ולגרום לו להרגיש להרגיש טוב עם זה. להיות סמל ליושר ולנאמנות, לתפקיד, לרבים הכפופים לה, ולמעטים שלא, למשפחתה ולמכריה. להיות פורצת דרך גם כשהמחיר גבוה, תוך אמונה עמוקה בדרך ובמטרה, להעמיד דורות של אנשים מסורים, אסירי תודה וחרוצים. להיות תמיד דוגמא ומופת לחיקוי, להעמיד את המצוינות כערך לשאוף אליו, ואף להקים קרן שתתגמל מדי שנה את המצויינים ביותר בתחומה. אשה משכמה ומעלה, תמירה, יפה וחכמה, מנהיגה אמיתית, מאלה שעוד ידובר בהן, דוגמא לאדם במיטבו, על כל מה שזה אומר. אז גם עכשיו, כמו תמיד, כמו שמתאים לה, היא עשתה את זה מהר, חזק וחד משמעי כמו מנהיגה אמיתית... אמא יש רק אחת, לא עוד.

לפני 13 שנים. 3 ביוני 2010 בשעה 11:05

כמה כיף לבחור חברים בהקלקה על העכבר,
ובהקלקה נוספת להעלים אותם מחיינו.

כמה כיף שבכינוי אחד אנחנו חברי נפש,
ובכינוי אחר אסור שנראה יחד.

...ועוד לא הזכרנו את הקשר בין המציאות לבין השתקפותה ברשתות החברתיות,

יחי הרשתות החברתיות :-)