לפני 13 שנים. 17 במרץ 2011 בשעה 15:46
אחרי תקופה ארוכה בה נרתעתי מהנושא,
השבוע חשבתי שאולי הגיע הזמן לנסות.
חשבתי שאולי משם נשאב שנינו את הריגוש הבא.
היא הביטה בי במבט דומם,
שתקה כשהחלקתי יד על ראשה,
הפחד ניכר היטב וניבט מעיניה שנצצו, הבריקו,
"יהיה בסדר, כלבה שלי" הרגעתי אותה,
"סמכת עלי עד היום והיום תיווכחי שבצדק" לחשתי בקול מרגיע.
ריח האלכוהול המחטא נישא באויר,
המחט הסטרילית נראתה פתאום באור אחר לגמרי,
חשתי את הרעד הבלתי נשלט שפשט בגופה,
"הרגעי, את צריכה לעבור את זה, הגיע הזמן" לחשתי בנסיון להרגיע,
בעוד המחט מפלחת את עורה וננעצת...
היא קיבלה את הדקירה בדממה, אולי משהו כנוע ומתמסר,
נעיצה נקיה, בלי טיפת דם,
והיא, אפילו יבבה לא השמיעה.....
