....וביום השמיני

תמיד אמרתי שמה שחסר בתיק הצילום שלי, הוא איזה ג'יפון קטן,
ומאחר שהוא עדיין חסר, התפתלתי בדרכי העפר למעמקי הפרדס,
רחוק מכל עין סקרנית, כך הנחתי.....וטעיתי.

חניתי בצד השביל הראשי בפרדס,
מתא המטען נשלפו המצלמה וכמה עזרים,
העץ המתאים אותר בקלות,
היא נקשרה כשידיה חבוקות ברצועות העור,
חבל ניילון מכובס עם ריח לבנדר עדין ריתק את הידיים לענף גבוה,
מכאן כבר לא היה צריך הרבה,
הגוף המתפתל חסר אונים,
הנשימות הכבדות,
העיניים העצומות,
והמצלמה המתקתקת....



ואז,
כמו בשיר הישן "אדוני השופט",
ואז מי מופיע? - המשטרה ......

ניידת ועליה גיסות של שוטר ושוטרת נעצרת ליד מכוניתי,
התחלתי להריץ אופציות בראש:
אם השוטר יורד, אני ניגש ומסביר לו מה בדיוק קורה (לא הרבה)
אם השוטרת יורדת....אולי אציע לה להצטרף :-)

אחרי דקות ארוכות בהן נבדקה ככל הנראה זהות הרכב מול המחשב המשטרתי,
ומאחר ולא מדובר בסובארו 1985 עם פרווה על לוח השעונים,
הם נסוגו באיטיות חזרה לאפרוריות חיי המשטרה.

אין לי צל של ספק שזו שיחת היום במרחב XXXX :-)

שולחן האוכל הגדול, השחור, מיותם,
רק אגרטל כסוף עם נוריות מלאכותיות, זוהרות בארגמניותן במרכזו,
השאר שומם כביום חול.
המפה הלבנה מקופלת במגירה,
כלי האוכל החגיגיים בארון,
אויר הבית חף מניחוחות בישולי החג,
ושקט מסביב.
הפינה בה היו ערומות שקיות המתנות, שוממת.

החדרים שהיו מבולגנים,
מוכנים לקלוט את פליטי ליל הסדר שיישארו לישון כאן,
שוממים עכשיו,
שקט מסביב.

קשה לדמיין את ההבדל,
את השוני של פסח השנה מזה של אשתקד.

קפה, שיחה קלילה, יין טוב, גבינות מצויינות, נעים, התפשטת בטבעיות, בלי טקס. כיוון תאורה, שעות של צילומים, את חושנית, זנותית, נפלאה, נותנת אותך, את כולך, מתאהבת במצלמה, נעים... ערב נפלא של יצירה, כבר חצות, חיבוק ונשיקה על מצחך, בלי סקס, בלי סשן, ערב מדהים בעוצמותיו. מוקדש לך, שבאת להצטלם באהבה

תוהה לעיתים
מה דוחף אנשים לתחוב את אפם,
לעוץ עצות,
לבחוש,
לשים עצמם שופטים,
בעניינים שאין להם שמץ נגיעה אליהם,
שלא לאמר - אין להם שמץ ידע.

סתם תהייה לקראת ארבע הקושיות.

שלשום שוב חייכתי, כי חייכת :-)

ארזת לי אותה ואמרת "שם הדברים שלך".

כשפתחתי אותה בבית,
לא הופתעתי ממה שבתוכה.
מכנסיים בלויים ששימשו בעבודות הגינה,
סנדלים להחלפה בימי קיץ חמים,
כלי רחצה וגילוח,
חפצים ששימשו אותי ועזבו איתי.

הופתעתי ממה שלא היה בה, באותה שקית...

הלילה יהיה לך חמים, וטוב שכך.

ארוחת שישי בצהרים,
לבד,
העוף שאני מכין כל כך טוב,
ונתחי החזה שלא ייעדתי לעצמי,
עם המון תפוחי אדמה.

ולא,
לא צריך להוסיף מלח.

לא שאני משוגע על שופינג, אבל חנויות מסוימות בהחלט נראות לי כמקום קסום לבלות
זמן מהנה ולפעמים לרכש קטן.

בקטגוריה הזו נמצאות החנויות ובתי המסחר לחומרי בנין וכלי עבודה.
תמיד נמשכתי לכלים טובים ושימושיים, ואצלי הם תמיד שימושיים, תמיד...

אז ביום שישי נכנסנו לבית עסק שכזה, המטרה המוצהרת לשמה באנו היו מסילות למגירות.
את המסילות מצאנו מייד, ואז התפננו לסיור בבית העסק.

מעניין אם לבעל העסק יש נגיעה כלשהי לתחום הבדס"מ, שכן במה שנראה כמקריות
מוחלטת, בפינה אחת מרוחקת של המחסן העצום, מרוכזים החבלים במבחר עוביים,
הניילון הנצמד בגוונים וברוחבים שונים, תפסים קפיציים במבחר גדלים וצורות, סרטי
הדבקה מגוונים, ו...שרשראות משובבות לב, החל בדקות וקלות וכלה בכבדות, בשרניות,
עבות ונוצצות.
לאחר סקר מחיר קצר וממוקד בחרתי את הסוגים, העוביים והאורכים וביקשתי שיחתכו
אותן עבורי.
היא נטלה אותן לקופה (לא עניין של מה בכך, הן כבדות מאד) וניגשנו לעריכת החשבון.

הבחור הקליד את המוצרים השונים שלקחתי, וכשהגיע לשרשראות....מעט מופתע,
שאל אותי בחיוך כמי שמנסה לייצר בדיחה "את מי אתה הולך לקשור עם זה?"
- "אותה" אמרתי קצרות ובלי רמז של חיוך, והצבעתי עליה.
המוכר ציחקק, והוסיף "צ'מע, כבר חשבתי שיש לך דב....עם כאלה שרשראות".
"לא" אמרתי, "אין לי דב, יש לי כלבה"
נראה שהוא הריץ במוחו את כל תכניות הטבע שראה מעודו תוך נסיון להזכר בזן כלבים
לא שגרתי שמצריך שרשרת המשמשת בדר"כ לעוגן של ספינה בינונית...לא נראה
שהעלה משהו במוחו, הוא נותר עם חידה לשבת, ואני עם שרשראות חדשות :-)

"קר לי ואני לא יודעת אם אני צריכה להזמין...."
- "מה הבעיה לבדוק, פשוט תדחפי...."
"כן, אבל איך אבדוק את הרטיבות...?"
- "השארתי לך צינורית בדיוק למטרה הזו"
"פעם היה לי כזה שהייתי דוחפת לבדוק...."
- "אז זהו, שאת צריכה לדחוף עד הסוף, עמוק...בעצם עזבי, אבדוק כבר בעצמי כשאגיע בסופ"ש"
"אני לא יכולה להתאפק עד שתגיע, קר לי"
- "אם את לא יכולה לחכות שאגיע , תבדקי בעצמך, אני יכול ללוות אותך בטלפון כשאת בודקת..., את רק צריכה לדחוף עד הסוף פנימה ו...."
"אני יודעת לעשות את זה לבד, אבל מעדיפה שאתה תבדוק כמה רטוב...."
- "אוקיי, כשאבוא אבדוק, בינתיים את יכולה להיעזר בשכן אם את לא מסתדרת"
"אסתדר, אבל אני מעדיפה אותך..."
- "תקשיבי כלבונת, זה לא מסובך, זה לא מאיץ חלקיקים, זה מיכל נפט פשוט, השארתי לך צינור נחושת, תכניסי אותו עד הסוף פנימה ותבדקי, אם רק הקצה נרטב, פשוט תזמיני מהסוכן של סונול, וזהו..."


- "אגב, להדליק תצליחי בלעדיי....?"

"שלום, זה XXXX מחנות מזון בעלי חיים?"

- "כן"

"מדברת RRRR"

- "כן..."

"...אממממ, נגמר לכלבה האוכל, אני יכולה להזמין שק חדש...?"

-"בודאי, גם לחתולות?"

"אההה, אין צורך, הן אוכלות עם הכלבה...אותו אוכל"

-"נשמע שאין ריבים עם החתולות, מסתדרות היטב..."

"כן, מסתדרות מצויין..."

-"אוקיי, השק יהיה אצלך ביום א', מי משלם?

"הכלב.... אההה, יש לך את פרטי כרטיס האשראי שלי, תחייב כרגיל"


והשק הגיע עד הדלת,
עכשיו יש לכלבה אוכל,
וגם החתולות הרוויחו מן ההפקר.

מה שכלבה מאולפת מסוגלת לעשות.... :-)