....וביום השמיני

...דרך הצינורות המקובלים...
:-)

יורד לי כבר יממה רצופה,
בהפסקות קצרות,
כאלה שרק מעלות את התהייה
"זהו זה? נגמר?"
עושה לעיתים חשק לעוד,
יורד ללא הרף
ומרטיב לי,
אחחח, הגשם הזה...

דמויי אדם קטנים,
כאלה שהדבר החשוב לכם ביותר הוא להזיק לאחרים,
מין יצורים שפלים,
חסרי עמוד שדרה (וכשרון)
לא עמדתם/ן בפיתוי,
אתם/ן כל כך קטנים עד שלא רואים מעבר לקצה החוטם,
כל כך קטנים שלא ראיתם/ן את הפח הטמון לרגליהם/ן ונפלתם/ן בו.

אוי כמה שאתם פיצפונים ודלי כשרון,
רק לרחם עליכם/ן

:-)

חייבים סיבה לצחוק?

הוא עירוב של שחור ולבן?

משהו שניבט מעינייך,
משהו בנשימותייך,
במחוות גופך -
לא מפורש מדי ובודאי לא בוטה,
משהו שלפחות על פניו הוא נטול מיניות לחלוטין,

אותו משהו שמתרחש
כשאני עונד לך קולר או כורך חבל על פרק רגלך,
כשאני בארשת ההולמת מטיל עלייך משימה,
ולו הבנאלית והיומיומית ביותר:
"רדי למכונית וחברי את הטלפון לטעינה."
(כן, בלי סימני קריאה, רק נקודה אחת משמעותית בסוף המשפט)
אותו משהו לגמרי עושה לי את זה,
מעביר בי ריגוש עד כדי זיקפה
למרות שכאמור, הוא נטול מיניות לחלוטין.

משהו בך, שפחה, בהתנהלות איתך
שמרגיש לי כל כך טוב.

ארון בגדים צר וגבוה,
בחלקו התחתון בגדים במידות גדולות, מה שמתאים לך כיום.
ככל שמגביהים בארון - קטנות המידות,
ואל המדפים הללו, הגבוהים יותר, מגיעים באמצעות סולם שהוא חלק מובנה בארון.

עד כאן, הכל נפלא.
אז איפה, לעזאזל, החידוש???

אווו,
אליה וקוץ בה,
ככל שעולים בשלבי הסולם, להגיע לבגדים במידות הרזות,
השלבים נעשים דקים ושבריריים יותר.....
לא תרזי - לא תגיעי 😄

ותחשבו על זה :-)

ההבדל בין כלבה צעירה,
לעכברה אפורה
זו מכרסמת רהיטים - מזיקה,
וזו חוטים של מערכת אזעקה - ומדירה שינה...
והמשותף?
זו וגם זו
בוחרות לעצמן את התפריט... :-)

לא היה מסובך מאד לארגן מסיבת הפתעה ליום ההולדת של שפחתי המסורה,
נכון שהיו כמה מכשלות קטנות להתגבר עליהן לאורך הדרך שבין הרעיון לבין ההוצאה לפועל,
ונכון גם שהייתי צריך לגייס את מיטב כשרון המשחק שלי ולתבל אותו בלא מעט שקרים לבנים.

התוצאה היתה מעל ומעבר לצפיותיי.
ההיענות לבקשות הסיוע שלי היו גורפות ומכל הלב (מבלי הצורך להיות אדון).

ימים ארוכים של תיכנון מדוייק תוך שמירה קפדנית על חשאיות, הניבו מסיבה נפלאה,
מסיבה של אנשים טובים, אנשים שכיף לפגוש וכיף לחגוג ולחלוק עימם,
אורחים שנענו ובאו כדי לשמח, נקודה.

אז תודה לכל מי שנטל חלק,
לבוני, שחזרה ומכבדת אותנו בנוכחותה:-) ואף הוסיפה עוגת גבינה לתפריט ול-Rocco ,
ל-Afroditi וללי-אורה (שעדיין ממתינים כאן לתמונות נוספות שלך...) ולשחף S שהקדימו
ובאו וערכו את הבית בדבקות שניכרה בתוצאה, ל-Atheana ול-Devil eyes , ל-Bodyguard
ולנסיכולה שלו, ל-D-Hunter ולשימושית המקסימה, ל-Master-Eran וליסמין (ששמחתי להכיר),
ל-Masterkey ולבקבוקית החייכנית שלו, ל-Fullspeed שבודאי היתה קצת מופתעת ותהתה
מאיפה נפלתי עליה:-), ל-Tיפוס ולהזיתו שתמיד נעים לפגוש, ל-Philia האנרגטית ששיווקה את
הסלט שלה בקמפיין שלא היה מבייש את "שטראוס" 😄 (ואכן ענה לציפיות), ל-lady Izadora
המקסימה (כוסית-על, כבר אמרתי?), לקליבר שעד הרגע האחרון לא הייתי בטוח אם יגיע,
ל-Abyss שהוריד את ממוצע הגיל והעלה את כמות החיוכים, לצ'יטה האחד והיחיד ולגננת
המתוקה, לארז ולסטודנטית ששמחנו לראות שוב, למקעקעת האהובה ובן זוגה, ול-zmanii
האחת ויחידה שכל כך שימחה אותנו בנוכחותה.

ועוד תודות קטנות לאנשים עלומים שאיש כאן לא מכיר, לאימי שהכינה את הפשטידות ואפתה את
העוגות, ולידידתי מיכל,שאינה מבין דרי הכלוב, שדאגה להחדיר את הבלונים בחשאי ולהביאם
מהחנות בה מולאו בהליום (שהמולקולות שלו בורחות לאיטן מבעד לנקבוביות מקרוסקופיות
במעטה הגומי ולכן יש לנפח את הבלונים קרוב ככל האפשר למועד האירוע:-) ), וכמובן לנהג
החדש שמאחוריו נסעתי בדרך למסיבה ושאותו לא יכולתי לעקוף, מה שנתן לי עוד דקה יקרה:-)

אנשים טובים, מקווה שלא שכחתי איש (או כלבה....או כל מה שאתם:-)) ואם כן, קבלו התנצלותי,
להתראות באירועים דומים ובשמחות.

הכלבה זקוקה לטיפול,
האמת, להרבה טיפולים,
ועכשיו, כשאני כאן, זו הזדמנות לגשת לוטרינר ולסגור פערים.

"תעמיד אותה עם הפנים אליך ותחזיק לה את הראש" כך הוא בטון טרחני.
במה שקשור ברווחת הכלבה, אני משתף פעולה ממדרגה ראשונה,
היא על ארבע על שולחן הטיפולים, ראשה מופנה אלי אחוז בידיי הגדולות
"זה לא יכאב, אולי רק הדקירה, אבל זה כלום" שוב ממלמל הגאון רצף מיותר של מילים בנסיון להרגיע, ספק אותי, ספק אותה...
הוא מזריק לה, ומזריק לה שוב (כלבה צריכה להיות מחוסנת ממגוון של תופעות)
ואז הוא מודיע בחגיגיות, "אתה יכול להוריד אותה ולשים לה את הקולר, סיימנו"
ואני, שהראש שלי מנותב משום מה מעט אחרת משלו עונה לו שהקולר נקרע ממש לפני שנכנסנו אליו, ותוך כדי מענה כבר נרקם בראשי המשכה של השיחה, שכצפוי, התרחשה בדיוק כמתוכנן (חתיכת מניפולטור שכמותי:-))

"אההה, חשבתי שהורדת לה אותו לצורך הטיפול" הוא בקולו הטרחני,
"לא" אני מסביר, "אני לא מוריד אותו בדרך כלל"
"מוטב להוריד כשהיא בבית, כך היא מגיבה בשמחה כשהיא רואה אותך והקולר בידך, היא מבינה שהיא יוצאת לטיול, ובכלל, הקולר מציק לה כשהוא כל הזמן שם"
טוב, הפנמתי, והשבתי בנונשלאנטיות "ואני דווקא יודע שיש כלבות שמאד אוהבות את תחושת הקולר, ואף מוחות, גם אם בשקט וממקום של קבלת הדין, כשמסירים להן אותו, אם כי אני מסכים איתך שהיא מגיבה בשמחה כשהוא בידי...".

הדיון שהתפתח מכאן והלאה היה מיגע וטרחני כמו הוטרינר, שמשום מה לא ירד לסוף דעתי,
כלבתי המסורה, לעומת זאת, עמדה בצד בשקט והגניבה חיוך שזר לא יבין, אבל למי אכפת מזרים?:-)