....וביום השמיני

השבוע היה תורך להשאר בבית,
וכשזה תורך, ואת לא מגיעה אלי, העניינים מעט מסובכים יותר, כלומר, כך היה עד עתה.
האם זו עלית מדרגה, שמא שידרוג הקשר ואולי...אולי נירמול היחסים (מה יש, בין מדינות אפשר ובין שני סוטים לא???), הבאתם שלב קדימה למקום שלא רק חברינו ומיודעינו בקהילת הסוטים (ישמור השם) ידעו עלינו, ולא רק חברייך וידידייך, אלא גם היותר קרובים אלייך, גם הם יובאו בסוד העניין (לא, לא שאת נקשרת, מוזחלת, מוצלפת, ומזדיינת כאילו אין מחר) וידעו על קיומי....

זה היה סופ"ש מיוחד, מדהים ומרגש, וגם אם שיחקתי אותה במעיין נונשלנטיות שאין לי מושג מהיכן גייסתי, הרי שבתוך תוכי, בבפנוכו שלא רואים, התרגשתי.
התרגשתי כי ידעתי שיותר מכל זה מצביע על איך את רואה אותי, ונכון שאמרת אינספור פעמים מה את מרגישה, אבל זה אחרת, תודי שזה משהו אחר.

את הקטנים עברתי ולפחות על פניו זה נראה בסדר פלוס, גלידת פיתיון שעשתה את הדרך הארוכה וצלחה את מבחן אי-ההפשרה בשלום, והאמת היא שמהם גם לא היו לי דאגות (שקרן), להם יש שני אינטרסים עליונים, שיהיה להם טוב, ושלאמם יהיה טוב (מה שיעשה להם עוד יותר טוב...) ועם זה אני יודע להתמודד. עם הגדולים זה כבר היה סיפור אחר.... זה לא כוחות, ממש לא כוחות, אחד מול המונים, אם כי, לזכותם יאמר שהם שיתפו פעולה לחלוטין, בעיקר הצעירים שהיו טיבעיים לגמרי, וגם פה, מנה אחרונה מהקולקציה המרשימה שלי סייעה בידי לצלוח את הערב.

כלבה מיוחמת שלי, היה נפלא ויהיה עוד הרבה מזה, זו הבטחה.
תמיד ידעתי שאני חובב בע"ח, כלבות בעיקר, עכשיו אני יודע שגם זונות, טוב, נו, לפחות אחת מדהימה.

אוהב אותך