....וביום השמיני

ההזמנה היתה ברגע האחרון, וגם יצרה דילמה קטנה,
להיענות או להמשיך כמתוכנן, למסיבה.
ההתחבטות היתה קצרה, ומתוך שידעתי מי ומי בקרואים, לא היה קשה להחליט,
מה גם שניחוח של משהו חדש ומסקרן היטה את הכף באופן חד משמעי.

את רוב הנוכחים הכרתי ("היכרות" עאלק, ראיתי אותם פעם או פעמיים לפני הערב),
האווירה היתה נעימה ומשרה רוגע עם פוטנציאל התלהטות ונקודת רתיחה קרובה,
מין שילוב מנצח שכזה ומתאים מאוד לשכמותי, שאינם מורגלים במפגשים כאלה.

מעט אלכוהול (בחיי שמעט, אבסולוטית) שתיפקד יותר כמכנה משותף מאשר כממריץ,
אור נרות ומוסיקה נכונה בעוצמה המדוייקת, ידיים זוחלות,
אצבעות לופתות,
צובטות,
נתחבות,
כף יד שפוגשת תחת תאב-כאב במהירות המדוייקת,
קולות,
ניחוחות,
ערב רב של צלילים וריחות,
"צפוף כאן, נרד למטה להזדיין",
יורדים,
לוהטים,
מגורים,
ולראשונה בחיי, כלב גדל ממדים ניצב לצידי ונוהם עצות...."נו באמת כלב, אני לא חדש בעסק, ארצה!!!"
כיאות לכלב שגדל באויירה של פקודות, הוא מציית ומניח לי לסיים כמו שאני יודע.


חוזרים למעלה לעוד מעט של עשיה בחברותא, עד שהרגשת רע, וכן, אני יודע שזה "רק" האלכוהול והבטן הריקה ועשן הסיגריות וקצת היפרוונטילציה...,

הדרך הביתה אורכת המון, עם עצירות תכופות,
הלילה נראה לפתע כמשהו רע, את נראית זוועה (אין צורך להודות לי:-)),
כפסע בין מה שהתרחש לבין הזמנת אמבולנס והחשתך למיון,
ההתאוששות איטית ומותחת, (על זה תכתבי את...),
ומקץ שעות ספורות את מתעוררת עם חיוך, נרגעתי.

תודה לחברים על ערב נפלא,
לכם שארחתם, צ'יטה ו-vestri,
ולכם שהייתם איתנו, אנשים כיפיים, שמפאת זהירות לא אמנה אתכם,
ותודה לך, שפחה אהובה, על מה שהינך, אמש ותמיד.