....וביום השמיני

היא היתה ארוזה למופת,
דוממת למעט התנשמויות עמומות,
אני מניח שפוליגרף היה מזהה פעילות נוספת,
משהו שקשור בדופק מואץ ואולי הזעה מוגברת,
פוליגרף היה חש גם ברעד הקל (ליותר מ"קל" היא לא יכלה),

עטופה יפה,
מונחת מלוא אורכה.

והקטן שלי,
הוא, כמו כל הקטנים, אוהב מתנות,
התבונן במתנה,
התבונן באריזה,
הביט בה בעינו האחת,
ולא יכול היה שלא להתנפל עליה
עזרתי לו לקרוע את העטיפה,
בידיים זריזות קרעתי את הניילון שהכיל אותה,
והוא סמוק מתאווה, נלהב להגיע כבר לתוכן, למתנה,
להשתמש בה....

סוף דבר,
הריצפה היתה מכוסה בקרעי עטיפה של המתנה,
הקטן בא על סיפוקו, כמו גם בעליו,
....וגם המתנה המיוזעת וקצרת הנשימה, נראה שנשאה את הסבל יפה ואף בהנאה בלתי מוסתרת.

אז מי אמר ששונא מתנות יחיה, מי? :-)))