לפני שנתיים. 20 בנובמבר 2021 בשעה 18:21
שר ברחובות
לפני שנתיים. 15 בספטמבר 2021 בשעה 11:30
מנקודת המבט שלי, אחת הדרכים או אחד המנהגים יותר אגואיסטים שיש
הרי רובנו מבקשים סליחה על שום מה?
לנקות מצפון למשל?
שיסלחו לנו כי לנו קשה שכועסים עלינו?
ואולי סתם שנראה נחמדים?
או רק בכדי שנשחה עם הזרם?
מה לכל אלו ולזה שפגענו בו?
הגיע יום כיפור ואפשר.
כמו בנק' רבות בהם אנו "נמצאים שם בשביל האחר"
כמה באמת יודעים להיות שם בשביל מישהו?
בלי להחליט מה טוב בשבילו, בלי לשפוט אותו, בלי לעזור לו כמו שאנו חושבים שנכון לו?
מוזמנים לגשת להביט במראה ולומר לפחות לעצמכם את כל האמת בפרצוף.
שנחתום עצמנו לנו בכנות
וסליחה שלא ביקשתי
לפני שנתיים. 11 בספטמבר 2021 בשעה 9:00
יושב כאן לאחר זמן שנעדרתי
דבר לא השתנה למרות שיש כאלו שבטוחים שחלפה לה תקופת "הזוהר" של המקום, הרי תמיד נוסטלגיה היא דבר שנעים להקפיץ בין האצבעות.
אפילו ה"קליקות, "מריבות" , "החטיפות", האכזבות ואהבות הגדולות לא השתנו כאן.
אך מכיוון שאני מרשה לעצמי לומר שיש בי את היכולת להרגיש, כמעט פיזית מצבים רגשיים של אחרים אני יכול להזדהות כמעט באופן מוחלט עם 2 הצדדים.
מהמקום הזה בחרתי לנסות לכתוב נקודת מבט אחרת ושונה קצת.
כן, אני יודע שרבים יסכימו שאין אמת אחת אבל... מעטים באמת מסוגלים לחיות כך.
מהמקום הזה יכול לבשר כי הצד הנפגע באמת פגוע וחי את הפגיעה בכל נים בנפשו ובגופו.
והצד השני חי את האמת שלו באמת מוחלטת גם כן בכל נים בנפשו ובגופו.
ואין באמת צד אחד שצודק ואין צד אחר שטועה.
וכל התגובות לצד זה וצד אחר מקורם בהזדהות, הזדהות באמונה ותפיסת העולם, הזדהות חברים או חברתית, הזדהות כי היינו במקום של זה או של זה.
וגם שלכולנו החופש להגיב, הלוואי והיינו בבסיס מבינים גם את הצד השני ואת העובדה שאין אמת אחת.
ובכדי להקצין את העניין התייחס לבריחה המבישה של 6 המוסקטרים מהכלא.
יש את מי שהושפלו כי האמת שלהם היא לשמור, האמת שלהם שהמוסקטרים הללו משלמים את חובם וכו'
ומצד שני יש 6 אסירי עולם שכל עיסוקם הוא חופש וחיים וכאן הצורך והצדק לברוח.
מקווה שהצלחתי.
תרומתי הצנועה מובאת בזאת לכם.
ומנסיוני יכול לשתף אתכם שההבנה האמיתי והיכולת ליישם את התפישה שאין אמת אחת עושים את החיים הרבה יותר טובים ומאושרים.
מכאן לכל אחד ואחת הזכות לקחת זאת לאן שתרצו.
לפני 11 שנים. 25 בדצמבר 2012 בשעה 17:57
שעת חושך מאוחרת
טיפות הגשם מנגנות על התריס
אדי אלכוהול, ניחוח גוינט
חלומות נפלאים
ובדיוק בשיא, היא נוקשת על כתפיי
קום היא מצווה בתוקף
ראשי מסתובב, התחרפנת? זו העת? זו השעה?
היא מביטה מסביב, אצבעותיה מלטפות א המצאים
היא מחייכת, מי היתה כאן?
ואני חוזר להניח את ראשי על הכרית
עיזבי, תתני לי לישון
והיא כמו עלוקה מקצועית
מתיישבת עלי
גופה מורגז על כך נים מנשמתי
קום!
ואני מחייך, איך אני אוהב את האסרטיביות שלך,
שתוק היא אומרת, תקשיב, יש לי רעיון, עוד תתן לי פרס נול עליו.
ואני חושב לעצמי, נו, שוב היא חלמה.
והיא, בקצב מכונה, גלגליה משומנים, מצמידה את גופי
רוכנת, הבל פיה נוגע בשפתיי
מכרז! היא מכריזה
מה מכרז כעת אני שואל בכעס.
תפרסם מכרז, מה אתה לא מבין?
ואני מחייך, מכרז........
מושיט יד לאחור, אוחז בחבל המחובר למיטה, עוטף את מרפקייה,
מכרז אני מחייך,
היא מחזירה חיוך
קושר את החבל, כעת, לישון אני מכריז
כן, גם הלילה לא אזיין אותך.
לילה טוב זוכת פרס נובל שלי.
מכרז! מה אתם אומרים?
לפני 11 שנים. 8 באוקטובר 2012 בשעה 18:39
מביטה בי
מחייכת, חיוך זדוני
ואני קם מהכורסא
מביט עמוק בעינייה
לוחש
שהיא תבוא אתרגש
והיא מחייכת
ואני משיב בכעס
מה את מחייכת
היכן היא?
והיא מסובבת את הגב לפני שאני מוציא מילה
ואומרת
כן אני יודעת שאתה לא תזיין אותי
ואני לוחש
להתרגש
לפני 11 שנים. 4 באוגוסט 2012 בשעה 15:51
הנה היא על מפתני
תמירה מתמיד
שמלה שחורה צמודה מבליטה את פיתולי גופה
שווה!!!
היא מביטה בי
מחייכת, צועדת זקופה.
אממ.... לא הזמנתי אותך להכנס אני מפציר בקול
והיא מחייכת... מביטה מסננת בין שפתייה
אז?
ואני נשען לאחור
מחייך
ומשיב לה
מה אומר לך
זאת אינה פנויה
זאת נעלמה
זאת אינה זמינה
זו רחוקה
והיא מתיישבת, נשענן לאחור
אז?
אז,,, אני חוזר אחריה
אז אני יודע
יודע את מי בדיוק
יודע מתי בדיוק
יודע איך בדיוק
רוצה קפה ? אני שואל בנימוס
והיא משיבה לי...
לא, ממש לא, אתה יודע בדיוק מה אני רוצה
ואני... מלטף את שפתי בלשוני
מחייך
לא, גם היום לא אזיין אותך.
מניח את ראשי בין שדייה
ונרדם
לפני 11 שנים. 15 ביולי 2012 בשעה 18:54
שוב בלי הודעה מוקדמת
שאלתי אותה
ומה היה קורה אילו היא היתה כאן?
והיא כתמיד מחייכת
אתה יודע שזה לא היה זה
והתכנסנו כאן
התכרבלנו
היא חיבקה אותי
עטפה את נשמתי
נרדמתי, כמו תינוק
ששדיה צמודים לעורי
לא , גם הלילה לא אזיין אותך
והיא השאירה פתק קטן בבוקר
משק שפתייה
שלה.
לפני 11 שנים. 2 ביוני 2012 בשעה 10:48
אז כרגיל
צצה מתי שמתחשק לה
ואני פוקח עין
שלוש לפנות בוקר אני אומר לה
והיא בקול תקיף
יאללה קום קום
פותח את הדלת והיא יפה וסקסית כתמיד
מחייך,
היא עטופה במבט של תשוקה
שואל שוב
אז?
ואני שוטף עיניים
אין אז אני צועק לה מהאמבטיה
הכל אותו דבר
המון חיוכים
נראה כאילו
ואז נעלם
והיא, זוכר מה אמרתי לך
ואני משיב
זוכר, אבל "דביל" זוכרת?
ואני ממשיך
אמרת שזה כבר מגיע
בפתח
והיא מזכירה לי
שתכוון זה יבוא
ואז קורצת
ואני מסתובב ולוחש לה
לא אזיין אותך
לעולם לא
ונרדם
לפני 12 שנים. 7 באפריל 2012 בשעה 20:51
שוב היא הגיע היום
הביטה כרגיל
ואמרה לי
אתה דביל
הסתובבה והלכה
לפני 12 שנים. 18 במרץ 2012 בשעה 15:01
מאוחר בלילה אתמול היא שוב נעמדה מולי
אני אוהב את המבט בעיניים שלה
שולטת, הרי בסוף בסוף הכי כייף לאלף שולטת
אז מה היא שואלת אותי, לאן נעלמת?
ואני מגמגם אמ אמ אמ
דבר, בלי לגמגם היא אומרת לי
ואני
מחייך, הרגשתי אני אומר לה
והיא...
ו.........?
ואני משיב לה,
הרי את יודעת,
אני מתכנן ואת מלמעלה צוחקת
הרגשתי וברח שוב..
והיא מחייכת
בקרוב
הפרומו.
מחייכת אלי...
לא תזיין אותי הפעם?
ואני..
אמרתי לך
בחיים לא!