סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ברית דם

כשהיינו ילדים, היינו קבוצה של 4 חברים טובים. ישבנו בערב אחד וניסינו להעלות את בוב מארלי בסיאנס. הכוס התפוצצה לנו ומהפחד הפכנו הכל, הדלקנו אורות וניסינו לשכוח. אבל אז התחלנו לשמוע צעדים מהתקרה. אחרי מה שקרה באותו הערב, נשבענו שתיקה לנצח וביצענו ברית דם. עד היום, רק ארבעתנו שותפים לסוד....
לפני 12 שנים. 8 בפברואר 2012 בשעה 8:35

איזה מצחיק זה כשיש לך בוסית.
או שאני יכולה לכתוב, איזה בוסית מצחיקה יש לי.
היא חדשה, עם הקודמת הסתדרתי מאד. היינו חברות גם מעבר לשעות העבודה. לפעמים מבלי שאף אחד ידע, בתכנון מקדים, היינו 'חותכות' לים. כל מי שהיה מתקשר, היינו אומרות "אההמ...אההממ..כן...אוקיי, אני בפגישה אז חוזרת אליך כשמגיעה למשרד" איזו תקופה של פנאניה...
אבל אז, היא ובעלה החליטו לעזוב את העיר ולהתקרב לעולם והשאירה אותי ככה לבד, בודדה בעבודה, משועממת והכי הכי עצוב? הנחיתה עלי את הבוסית הזאתי...
היא צעירה ממני בקצת, בחורה טובה - רואים עליה, אבל היא מעופפת כמו טייארה.
הנה עכשיו לדוגמא, כולי בהתרגשות לקרוא הודעות פה. אחרי שהיא כבר יצאה מהמשרד, אני מרוכזת (כי כולם פה כותבים 'מתוחכם') ופתאום רוח סערה הבחורה נכנסת כי שכחה את התיק. מי שוכחת תיק? זה א' ב' בנשים, אפילו יותר חשוב מפלאפון...
ברור שדבר ראשון לוחצים על האיקס.
אבל במחשבה שניה, לא יכולה שלא לחשוב איזה מדליק זה היה אם היה לי בוס.
ממממ טיזינג חמוד לבוקר....

לפני 12 שנים. 7 בפברואר 2012 בשעה 14:39

הרבה זמן עבר מאז...
גם אני רוצה לקשט את הכינוי שלי בסוגריים.
סוגריים כאלה שיודעות לחבק, שמבינות מה המבט שלי אומר.
הסוגריים אליהן ארצה תמיד לברוח ביום עצוב,
כאלה שאוכל לחבק בעצמי ולטפח.
הסוגריים שיעניקו לי את המקום הכי בטוח שקיים...
כן, מבחינתי הגיע הזמן להתארגן על סוגריים מן המניין.