ברית דם

התעוררתי עם דלקת בעיניים ואני מרגישה שהן עומדות להתפוצץ לי מרוב שהתנפחו.

זה הזכיר לי, שלפני כמה שנים, נכנס לי גוף זר לעין ועברתי איזה טיפול כירורגי בבית חולים כדי להוציא אותו.
בן הזוג שהיה לי בזמנו, לקח אותי לשם והרופא אמר לו שברגע שההרדמה תעבור, אני אסבול מכאבים חזקים מאד.
זה באמת קרה, כבר ברכב, בדרך הביתה התחלתי לבכות מרוב כאב, מן כאב כזה שחודר למוח ומשבש את כל הגוף.
בן הזוג שהיה לי, איש קבע, נלחץ קצת ואמר שנעבור רגע אצלו בבסיס כי יש לו במשרד כדורים שעושים פלאים.
הוא נסע הכי מהר שהצליח, כי מהכאב כבר הגעתי לתיקרת הרכב.
נכנסנו למשרד, אני לא נושמת, כולי דמעות והוא מהר מהר מוציא לי כדור ומגיש לי עם כוס מים.
התיישבתי על הכיסא המשרדי שלו, יותר נכון כורסא (מפונק הבחור) ניסיתי להירגע, עצמתי עיניים, נשענתי לאחור.
הוא נשען על השולחן בעמידה ככה לידי ובמעומעם אני שומעת אותו שואל "נו...עוזר?" הצלחתי לסנן בפה סגור "אהאמ...."
הרגשתי שהוא מלטף לי את השיער בעדינות וככה מחכה שזה יעבור.
אף פעם לפני כן לא הייתי במשרד שלו...
כל הגוף שלי היה רפוי, מסטולית תחת מהכדורים האלה, הדבר היחיד שיכולתי להרגיש בבירור זה הרצון שלי להרגיש אותו. כאן במשרד...
התחלתי להתיישר, הסתכלתיי לו בעיניים והתחלתי לפתוח לו את החגורה של המדים. תמיד גירה אותי לראות אותו במדים. כזה גבוה, סמכותי, מושך במיוחד.
"אני מבין שאת מרגישה יותר טוב" הוא מחייך
"תשמע...לא יודעת מה נתת לי, אבל זה טוב" חייכתי
"זה כדור שמרדים פילים, את בטוחה במה שאת עושה עכשיו?" הוא בקושי נושם
"אההמ" המהמתי
....
מאז ואפילו עד היום, כשהוא סובל מכאבי שיניים הוא מתקשר אלי "הכדורים המחרמנים האלה.....הרדימו לי את הגוף, אבל העירו לי משהו אחר"

מתנצלת שלא יכולה לשתף אתכם בשם של הכדורים, זה סוד צבאי :)

חז"ל אמרו: אבר קטן יש לו לאדם, תרעיבו ישבע, תשביעו ירעב.
אז זה מזה נכון 😄
פתאום אנחנו נכנסים למעין תקופה של סערה מינית. ממש כמו עכשיו, שהסערה משתוללת.
כמי שלא מצליחה להתחבר לחורף בכלל, די מפליא אותי מה שאני מרגישה.
זה כאילו שכל הגוף שלי בסערה ואפילו זיהיתי את עין הסערה.

עכשיו השאלה הנשאלת היא, האם להתעטף ולהסתתר?

עין הסערה הזאת, מזכירה לי את עוגיפלצת וכולנו יודעים שעוגי אוהב עוגיות :-)

"נרות, נשמה..."
"איך נרות נשמה?"
"לא נרות נשמה, נשמה, נרות.."
"האאא"
"כן, זה ירחיב אותך"
"אבל זה יסגר שוב"
"יסגר ויפתח יסגר ויפתח, תרגילי את השריר"
"אין דרך יותר קלה ומהירה?"
"בטח שיש"
"מה?"
"פשוט....נקרע לך ת'תחת"
"האאא. אממממ"

...

געגועי לקיסינג'ר זה פסה....
אני הולכת לכתוב את רב המכר הבא.
געגועי לסטארק
אני אשמור על הפורמט המיוחד של סיופורונים קצרים. כאלה שלא תמיד מובנים כל כך, אבל עם המון חומר למחשבה.

גיליתי שיש הרבה יותר משני צדדים למטבע.
אני צריכה לפענח איפה מסתתרים הצדדים שלא רואים...

הוא: "מחר תגיעי בשמונה למשרד"
היא: "למה?"
הוא: "כי ככה בא לי"
היא: "טוב"
היא במשרד משעה שמונה, כולם אמורים להגיע ככה בעשרה לתשע. היא מדליקה את המחשב, מוודאת שיש קליטה לסלולרי שחלילה לא יתקשר והיא לא תשמע. היא ממתינה. הציפיה הזו מדליקה, היא מרגישה איך כל הגוף שלה מגיב למחשבות שרצות לה בראש.
הוא בא
היא מחייכת
הוא לא אומר כלום. תוך כדי צעידה לכיוונה הוא פותח את רוכסן המכנסיים ומוציא את הדבר הכי יפה שהיא ראתה מעולם. העיניים שלה נוצצות מתאווה, מאושר, מריגוש....
"את אוהבת אותו?
"מאד"
"את חושבת שהוא יכול לנחש עד כמה?"
"לא"
קדימה..."
לא קשה לשמח זין.
ועוד יותר לא קשה להראות לו אהבה 😄
חג שמח לכולכם.

...הוא שרף לי את הישבן ואז אמר....שאני ונילית...

מקווה שהוא טועה

היום הבת של אחותי בת שנה.
כשהייתי בבית ותכננו שאני אבוא לעזור לה בהכנות, זה היה לבוא לעזור לה בהכנות. אבל כשהגעתי אליה, הוצפתי ברגשות. הילדה הזו, כל כך זורמת לי בורידים שקשה לי לחשוב על מצבים בהם לא אהיה מעורבת בחיים שלה.
אני רוצה להיות בכל הרגעים החשובים שלה. כשהיא תעשה את הצעד הראשון (עצלנית) בלי ידיים ובלי לחטוף זפטה לראש. אני מחייכת לי, רק לפני כמה דקות היא עזבה את השולחן וניסתה לצעוד, ישר יוצאות לה בלוטות במצח. כזו עדינה ושברירית...

תכננתי להשתולל היום, לעשות שטויות של ילדים. כניראה לפעמים צריך לחשוב גם על אחרים...

אוטוטו אני אחגוג ארבעים. כל שנה ביום הולדת שלי, אני עושה משהו חדש, משהו ישן, משהו טפשי, משהו מסוכן. אני כבר מתחילה להכין לי רשימה, גיל ארבעים זה לא סתם גיל - הכל צריך להיות...חגיגי יותר.

שתהיה לכולם שבת מהסרטים הדוקומנטרים :)

אני מקווה שאין איזו חוקיות לגבי העלאת פוסטים. אני קצת בהתלהבות מלכתוב מה שבא לי:)

אנשים כל הזמן מעלים לי רעיונות לראש והאמת זה די מתסכל, כי אני אשת עשייה ולא אשת תכנונים. אבל כל הזמן יוצא שאני נחשפת למשהו ואז אני מתכננת תכנונים.
עשייה מבורכת היא עשייה לא מתוכננת, יש משהו בגורם ההפתעה שמסעיר אותי בצורה מיוחדת. גם בעבודה, אני שומרת דברים קרוב לחזה (הקטן לא להתרגש) שלי ואז שולפת דברים שמפתיעים את הסובבים, זה תמיד יוצא לטובה כי לפי התגובה הראשונה שלהם אני יודעת כמה מהם יטפלו בעניין, כמה יימנעו מכך ועד כמה המשימות יתבצעו לשביעות רצוני. זו מן שיטה כזו, כדאי לכם לנסות, תוצאות מובטחות.

אז בהמשך ישיר לכותרת, היום העלו בפני אפשרות להיות מפעל.
מפעל לייצור מיץ
מפעל לסחיטה.
תחשבו...
מסחטה...
מסחטת לימון...
מסחטת מיץ....

אחד מהדברים שמסקרנים אותי, זה האם מנכ"ל המפעל, ילגום.....
שיהיה לנו לילה נועז, בשביל זה באנו:)

על קפה של בוקר סובב העולם!
אלה הרגעים שהראש שלי מצליח להתמקד. כמובן שזה לא על אוטומט, צריך להתכוונן.
אבל הנה למשל עכשיו, עולה לי מחשבה, או יותר זיכרון. זיכרון על אגואיסטיות מוחלטת.
בזוגיות האחרונה שהיתה לי, היה לנו ויכוח בלילה. מהוויכוחים האלה על מסטיק בזוקה שהופכים לוויכוחים על אוויר לנשימה.
החלטנו שבבוקר הוא עוזה. הלילה עבר לאט וניראה כאילו זה שבוע של לילה. שנינו לא הצלחנו להירדם. לא היה לילה אחד במהלך כל הקשר הזה, שלא היה בו סקס. ומה שמנע מאיתנו להירדם, היתה התחושה המוזרה הזו...ללכת לישון בלי סקס ועוד לחשוב על זה שיש אנשים שממש חיים ככה. במשך שנים.....איזה הזויים....
בבוקר באופן לא מפתיע כלל, התעררנו חבוקים. התעוררנו חמים, שוכבים ככה עין מול עין, בלי מילים. אין....אין כמו סקס של בוקר סעמו המסטיק וסעמו האוויר לנשימה....על הזין (שלו) הכל...
אבל אחרי שהמצברים מלאים, כל התחושות של הלילה צפות. אז קמתי להכין קפה. הוא קם להתקלח. הכנתי גם לו, אני לא קטנונית. ישבתי ככה כולי במחשבות ש'לא נעים'...מה אומרים עכשיו...זה פיוס?...זה סטוץ?....כשפתאום, הוא עומד מולי, לבוש, חתיך מתמיד, מריח מתמיד, מעונב ומסודר מתמיד....עם תיק "שיהיה לך יום פורה" ויצא......
ככה, בלי קפה של בוקר, בלי נשיקה ליום טוב...אז מה אם בוויכוח של אתמול הוא גילה שאני מפנטזת על חבר שלו...
זאת סיבה...?