היום הבת של אחותי בת שנה.
כשהייתי בבית ותכננו שאני אבוא לעזור לה בהכנות, זה היה לבוא לעזור לה בהכנות. אבל כשהגעתי אליה, הוצפתי ברגשות. הילדה הזו, כל כך זורמת לי בורידים שקשה לי לחשוב על מצבים בהם לא אהיה מעורבת בחיים שלה.
אני רוצה להיות בכל הרגעים החשובים שלה. כשהיא תעשה את הצעד הראשון (עצלנית) בלי ידיים ובלי לחטוף זפטה לראש. אני מחייכת לי, רק לפני כמה דקות היא עזבה את השולחן וניסתה לצעוד, ישר יוצאות לה בלוטות במצח. כזו עדינה ושברירית...
תכננתי להשתולל היום, לעשות שטויות של ילדים. כניראה לפעמים צריך לחשוב גם על אחרים...
אוטוטו אני אחגוג ארבעים. כל שנה ביום הולדת שלי, אני עושה משהו חדש, משהו ישן, משהו טפשי, משהו מסוכן. אני כבר מתחילה להכין לי רשימה, גיל ארבעים זה לא סתם גיל - הכל צריך להיות...חגיגי יותר.
שתהיה לכולם שבת מהסרטים הדוקומנטרים :)
לפני 12 שנים. 10 בפברואר 2012 בשעה 12:42