ברית דם

החיים הולכים להשתנות :)

יש פה טריק בכל העסק הזה.
זה מאד פשוט.
בנאדם מגיע לשיאים גבוהים במיוחד.
בדמות חוויות אלוהיות של מרחק נגיעה מהשמים.
ואז פתאום
בום
שוב נוחתים

רק אדם משעמם יכול להסכים להישאר למטה אחרי שחווה את הלמעלה.
וככה מתמכרים...

שלא...

בגלל שהתלהבתי מעצם העובדה שהייתי בדנג'ן, עכשיו הוא מתלהב לקחת אותי לשם....אוף רק שלא יהפך לצפוי מדי...

"מחר תלבשי כחול לבן"
"אתה אמיתי?
"כן הולכים לדנג'ן ולמרות שאני לא מבין למה, צריך להגיע בכחול לבן"
"אבל לא בא לי עוד פעם לשם"
"באמת? אבל אהבת"
"אז מה..."
"אההמ..."
"אני לא אוהבת שכל מה שאני אוהבת..."
"הבנתי אותך"
"מה הבנת?"
"שאת בעייתית"
"זה טוב או רע?"
"זה מאתגר"
"אז לאן הולכים מחר?"
"מה שבטוח, זה שלא תדעי כבר מהיום"
"אני לא אוהבת להיות סקרנית"
"יופי, אז אני בכיוון"

בהחלט
:-)

אינסטלטור בלי חריץ שווה, יכול לגרום לי לפיצוץ בצנרת...

ייייייאאאאאאאייייייייי הייתי בדנג'ן סופסוף 😄

או שתיים..



איזה ראשששששש :-)

אם חושבים על דברים...
תכלס הכל נמצא במרחק יריקה.

הבעיה שאנחנו תמיד מנסים לירוק יותר רחוק 😄

צריך לשנות את כללי המשחק, אבל לאפחד אין אומץ לירוק קרוב קרוב...

תמיד יש לי תחושה שהעולם הפוך.
דווקא כשיש כל כך הרבה על מה לכתוב
פתאום סתם לא בא לי לכתוב:)

מה יותר חזק?
הביטחון או חוסר הביטחון?