אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ברית דם

כשהיינו ילדים, היינו קבוצה של 4 חברים טובים. ישבנו בערב אחד וניסינו להעלות את בוב מארלי בסיאנס. הכוס התפוצצה לנו ומהפחד הפכנו הכל, הדלקנו אורות וניסינו לשכוח. אבל אז התחלנו לשמוע צעדים מהתקרה. אחרי מה שקרה באותו הערב, נשבענו שתיקה לנצח וביצענו ברית דם. עד היום, רק ארבעתנו שותפים לסוד....
לפני 12 שנים. 10 באפריל 2012 בשעה 6:08

בדרך כלל אני לא זוכרת חלומות, מלבד אלה שבהקיץ...

הבוקר התעוררתי דקה אחרי שסגרתי פינה בתוך חלום מזעזע.
ברור שבמציאות דבר כזה לא יכול לקרות, אבל בתוך חלום שהרגיש כל כל מציאותי, זה היה אפילו על גבול המפלצתי.
היה גם רגע שאמרתי לעצמי בתוך החלום שאם זה חלום, אני רוצה כבר להתעורר.
ואיזה קול פנימי אמר לי שם "אין ממה, זו המציאות שלך"

עכשיו שואלת את עצמי אם אני צריכה לקחת אוויר ולהתחיל לפענח באיזה חלק של המציאות שלי הוא נוגע.

אני אוהבת דברים קשים,
אבל יותר אוהבת אותם כשהם כמו תפוח, אפרסק או סוכריות על מקל...
לא אוהבת דברים קשים כמו מחשבות...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י