DETOXIFICATION

יש מצב שזה הכל רק בראש שלי ?! 

יש סיכויי שככה טעיתי ?! מה דיימנתי את כל זה ? 

יכול להיות שפשוט החלטתי משום מה , ומאז פרשתי את הכל אחרת ? 

זה כמו , שמתחילים לשנוא מישהו , נגיד את הבחור החדש בעבודה , 

ככה כי הוא לא בא לכם טוב בעין , ואז כל התנהגות קטנה שלו , מרגיזה  אותנו. 

אז יש סיכוי שפשוט החלטתי ביני לבין עצמי שאתה זה הוא , 

אני עדיין לא בטוחה לגמרי מי זה הוא , אבל הייתי בטוחה שאתה מכאן . 

 

מה זה רק צירופי מקרים  מוזרים ? 

כל מה שנאמר אז שקסם הייתה ,ואחרי זה , 

אתגר הגלגול , האכזבה , הזמן ההוא  שקפא ... 

 

ועכשיו רק שיר ישן בראש ...

איך נתת לשעות ההן לגווע , פתאום לנשום כמו לא היו מעולם 

קוצים בנשמתך ... 

 

איה התייר ? 

 

אוף עד שחשבתי שהחלטתי משהו , 

עד שחשבתי שאני יודעת מה נכון לי , אן מה אני רוצה לעצמי . 

דלת שנפתחה טרפה את כל הקלפים :( 

 

איזה באסה עם הזכות בחירה הזו , מרוב אפשרויות  אי אפשר להחליט ..

עוד  שישי בפתח 

עוד פעם סיבוב קבוע ברוטשילד, 

עוד דרינק בבר שלנו , 

בא לי שמשהו ישתנה ...

יש דברים שאנחנו יודעים בתוכנו , 

יש דברים שאומרים לנו עלינו , 

יש דברים שאנחנו אומרים לעצמנו בשקט , 

ויש בין היתר את הדברים , שתמיד ידענו אותם , תמיד אמרנו אותם , 

אבל אף פעם לא באמת , באמת האמנו בהם , לא באמת הבנו אותם ,

 

ואז ברגע אחד , חד אנחנו באמת מבינים את זה . 

 

לו ידעתי לצייר , הייתי עושה לך קולאז של שברי רגעים ,פלאשבקים מהעתיד ,יד גדולה על גוף  קטן ,טיפת זעה גולשת במורד החזה ,  ישבן מתפתל בהשתוקקות , ילדה שובבה עם חיוך מתגרה ,גבר חזק על ברכיו ,יללת עונג בחושך ...

הלך הדיטוקס . 

לזכותי יאמר שזה מתוך החלטה מודעת ומושכלת ( כן , כן אני יודעת איך זה נשמע ) 

 

הייתי צריכה את הפורקן הזה , או יותר נכון זה הפורקן שהייתי צריכה .

זה לא היה קרייב בלתי נשלט , לא מעידה מקרית , 

לא פתוי של רגע , לא געגוע ישן .

טוב נו אולי קצת  געגוע ישן ,  לעצמי הישנה / חדשה , 

לאותה תקופה מדהימה , לאותה עצמי .

זו הדרך שרציתי לחוות את זה , או יותר נכון  פשוט  רציתי לחוות את זה , וזו הדרך הכי טובה. 

 

זו עוד חוויה לאוסף  של העשור הזה , 

 

הרי זה לא היה שלם בלי זה , ומגיע לי , באמת שמגיע לי , לחוות את זה . 

 

אני חייבת את זה לעצמי , זו ההתמודדות האחרונה , זהו . 

 

הנה עכשיו אולי זה סוף סוף יקרה , אני אסגור את העשור הזה . 

 

לא לקבוע יעדים ,

אלה לחוות, לחשוב , להרגיש , לספר ,

לכאוב ולשמוח ,

לשמוח מכאב ולכאוב משמחה . 

 

 

אוף כתבתי במשך שעה פוסט מדהים ביופיו 

 

ואז אלוהיי האייפון החליט להתאכזר אליי , והכל נמחק:( 

 

אנסה לשחזר , למרות שזה יהיה קשה, 

בהצלחה לי !!!

 

כמובן שזה לא היה שווה את זה , 

טוב נו שום דבר באמת לא מספיק שווה את זה שנבריז אחת לשני .     אנחנו חייבים את זה לעצמנו ,  לפני שיהיה קר מידי , לפני שנאבד תקווה .     סיגריה ? 

״הבני זונות , 

האדמה  מקולקלת , 

התורה לשוטים, 

האהבה למדוכאים וחולי שפעת , 

אלוהים אני כל כך משועמם ״

וואו איך אני מכורה לרעד הזה בעמוד השדרה , 

רגע האמת   , צמרמורת של משהו חדש, זה מתחיל בעמוד שדרה למטה , 

כמו ירייה חדה , ואז זה מתפשט לכל הגוף , לאט לאט , עד שזה הופך לעדווה של חמימות .

זה הדבר הכי אמיתי שקיים , ( קרדיט למי שמגיע, למרות שהוא לא יקרא) 

זה מה שאתה חושב שהרגשת , עוד לפני שהרגשת את זה , 

עוד לפני שהמוח שלך מספיק לתרגם את זה למילים והגדרות , 

זה רגע האמת , 

כל היתר זה ספקולציות ופרשניות סובייקטיביות של המוח . 

 

 חג מרגש לכם אנשים:)