DETOXIFICATION

נסיכה היא כמו אלוהים , 

רצוי לסגוד לה מאהבה , לא מיראה . 

בת זונה , בת זונה , בת זונה!!!! 

מצויידת בנעליים אדומות ומבט טורף , 

יוצאת להטריף את העיר :)

עוד סופ״ש בפתח ...

כבר מלא זמן שאני מנסה להכריח את עצמי לכתוב , 

בזמנו ( לפני פחות משבוע) עלתה בי מחשבה גאונית , 

להפסיק לעשן עד כיפור ולכתוב בכיפור את שלושת המכתבים לו , לו ולה ,חשבתי שככה יהיו לי את הכוחות לכתוב , באמת חשבתי שאוכל , האמנתי כמעט בלב שלם שלא כתבתי עד עכשיו בגלל ה

אבל זה עוד שקר לעצמי , 

הנה הפסקתי לעשן , האמת כל הכבוד לי , לא חשבתי שזה יהיה ככה קל , 

לא חשבתי שבאמת אעיז לנסות , וגם אם אעיז בטח אשבר אחרי כמה שעות . 

אבל למרבה הפלר לא רק שהצלחתי , זה גם היה יחסית קל , רק 48 שעות . 

ועכשיו אני מנסה לכתוב פעם נוספת . לו לו ולה .

המח מסרב להסתכל לאחור ולסכם . אנשים מבינים למה אני כ״כ לחוצה על המכתבים האלה . 

האמת גם לי ההסברים לא נשמעים לי , 

תכלס , זו טרילוגיה  שאמורה להיות זהה , אם לא בתוכן לפחות , במבנה . 

הרי כולם מכתבי פרידה וסיכום , מאנשים שאהבתי , שאהבו אותי , לכולם אני רוצה להגיד תודה כל התקופה שהיינו יחד , על מה שריבלתי מה, על הזכות שהייתה לי להעניק להם , על החיים שאחרי  וכמובן איחולים לבבים להמשך חיים יפים , 

נשמע פשוט לא ? אז למה אני לא יכולה ? ואם כבר אני לא יכולה למה אני כ״ כ מלקה את עצמי על זה ( לא אופייני לי ) 

כי אומנם , כולם אמורים להיות די זהים ושבלוניים. הסיבות להם שונות כ״

לו , אני צריכה לכתוב כי צריך , כי לא אמרתי כלום כל הזמן הזה  , אחרי גל המכתבים האלה , 

אפילו ליומולדת שלחתי רק sms , באמת שמגיעה לו מכתב כמו שצריך , שיגיד שהיה טוב וטוב שהיה .

ע

לה , כדי לסהביר מה היא הייתה בשבילי , כדי שתבין מה הלך שם , כדי שאני אבין מה הלך שם , 

כדי להודות ולו רק ביני לבין עצמי שהיה שם הרבה מעבר למה שזה , 

גם כל הזמן הזה ידענו , שיחקנו  ברעיון  מיליון פעם ,  כל אחת עם עצמה , 

אבל אני זו שאמרה את זה בסוף , ככה בכוד שיחה סתמית באוטובוס , מעניין היא יודעת  מה זה היה בשבילי . 

ואחרון חביב לו , לראשון שראה , ואהב, ועשה , ונפגע , 

כדי לסגור את בעשור הזה , כדי להגיד שהיום אני מבינה את הכל , טוב לא את הכל , 

אבל רק כדי להגיד שהייתי שם בדיוק במקומו , כמובן , שמב שאני עשיתי לו לא מתקרב שמה שעשו לי , 

ומה שהוא נתן לי ועשה בשבילי לא מתקרב למה שאני הייתי מוכנה לתת .  

והיום אני אחרי שהייתי בשני הצדיים , במרחק של עשור אחד מהשני , 

יש לי כ״כ הרבה מה להגיד ולשתף ולשאול ולהאשים ולהודות . 

 אז למה עדיין כ״כ קשה לי לכתוב ? 

ואם כבר אני לא כותבת , אז למה אני לא מפסיקה להרגיש רע עם זה . 

אולי פשוט להחליט שזה בסדר להיות לא בסדר , 

שמותר לי , בגלל כל הסיפור והקושי , שזה לא אומר בלא אכפת לי , פשוט אין לי משאבים לזה , 

מי יודע אולי עוד עשור ...

כמו אחרונת התיכוניסטיות שיכורה , מחוייכת וטובת לבב , 

לילה טוב...

כ״כ הרבה מחשבות שלא מתחברות למשפטים , 

רק שברי מחשבות , רק קצוות של רגש. 

אוף בא לי חיבוק , בא להרגיש שזה בסדר . שיהיה בסדר . 

נפש שידעה מעוף , לא תוכל לחזור ללכת  על הקרקע. ( לפחות לא לאורך זמן ) 

אני יודעת שהזמזום הזה  תמיד ישאר שם , 

במאחורה של הראש , מתחת לעור . 

הזמזום הוא ההתמודדות האמיתית . 

לצערי הזמזום הזה תמיד  ינצח , זה רק עניין של זמן .

והבן זונה הזה יודע לחכות , יש לו את כל הזמן שבעולם . 

לו נשאר לי טיפה כח הייתי מטפסת כל קירות , 

אבל כנראה שגם טיפוס על עזריאלי לא היה נצליח להוציא ממני את כל העצבים  שלי , 

כל תא ועצב בגוף מתוח בהקשב ,  הכל בכוננות וכלום לא קורה . 

בהתחלחה חשבתי שיהיה יותר גרוע , חשבתי שאתחרפן אחרי כמה שעות בלי...

אבל אני כמובן חייבת להיות so fucking special . 

 אצלי הכל בסדר , אין לי קריז לעשן ,

רק מן זמזום כזה בגוף ,

ההרגל הוא זה שמחרפן אותי . 

לאחרונה התמכרתי לגמילה :) 

אז במסגרת זה שאני נגמלת  מכל הבא ליד  ,החלטתי לכתוב . 

כל פעם שזה בא , אני מקווה שאצליח להכריח את עצמי . 

לא עישנתי משתיים בלילה אתמול , האמת ריספקט לי :) 

אני לבד עכשיו , וחולה במיטה לא משקה את עציצים, בועוטת בכולם .

תסכלי עליי , לפחות תשאלי מה שעובר עליי !