לפנק-לפנק-לפנק...

קטע, לא יצא לי להיות כאן השבוע,

היה לי ביקוש בעולם החיצון :)

שלא איפשר לי להגיע לכאן,

והאמת, זה עשה לי טוב.

גם הביקוש ההיסטרי לחברתי,

וכתוצאה מכך נפקדותי כאן.

בדיוק אתמול הגעתי לפגישה בת"א,

חניתי בחניון כלשהו,

חניון שחניתי בו לפני כחודשיים,

השומר המבוגר וחרוש הקמטים שואל אותי: "היית פה לפני כמה שבועות, נכון ?",

אני מחייך אליו: "אכן...תגיד מכל מאות הרכבים, איך זכרת זאת ?",

הוא חייך ולא הגיב...

יש כאלו שמבלי משים מצליח להותיר בם את חותמי,

חבל לא מי שאני הייתי מעדיף 😄  

את לא פה,

את כנראה לא מודעת לאתר,

את לא חלק "מהסצינה" (וטוב שכך),

את חושקת בזה במסתרים,

את מפחדת ממה שכולם אומרים,

את לא תעשי הצעד הראשון,

זה לא ממש הבון-טון,

את לא כאן,

יש לך חיים אחרים,

אך בתוך תוכך את חושקת לטעום מהמים הגנובים,

אני אמתין לך כאן,

עד שתעזרי אומץ,

אולי בסוף ניפגש...

קשה לי עד בלתי אפשרי למצוא גבירה עבורי,

אחת העצות שחוזרות על עצמן,

וגם אני לעיתים מהרהר בה,

שמא אני צריך להתפשר...,

ואז אני חושב לעצמי, להתפשר במה ? בראש ? במראה ? 

שהרי אם אנו לא באותו ראש, אז מה הטעם ?!

ואם לא אמשך לגבירה, אנה אני בא ?!

בקשרים אינטימיים בין בני אדם אין מקום לפשרה,

בטח לא בקשרי שליטה כה אינטימיים,

וכן, בוודאי לא כאשר אני נשוי לאישה מיוחדת וייחודית,

אז אם, אני נמצא עם מישהי בקשר אינטימי של שליטה,

היא צריכה להיות מיוחדת וייחודית,

שהרי אני שם כאן הרבה מאוד דברים על הכף...,

ואני, אני טיפוס הוגן אני - 

כתבתי על כך גם בפרופילי,

לא רוצה להיות פשרה של מישהי...

שבוע חדש...אולי השבוע זה יקרה... 

אין כמו שנ"צ של שבת,

אין כמו לראות אותך בדימיון,

להיזכר במבטך,

לדמיין קולך,

להרגיש טעם איברך,

לגעת בעצמי,

ולדעת שאת עימי,

אפילו שאינך יודעת על קיומי...

ככה זה שעבר מתחבר עם הווה,

כאשר העתיד לוט בערפל..

יש את השיר היפה של אתניקס: "רק האהבה תנצח",

אני, רומנטיקן שכמותי,

יודע ובטוח שאהבה אכן תנצח,

השאלה איזו:

האהבה של הגבירה אלי, ולהיפך,

או האהבה שלי לתחום השליטה.

כן, הכי כייף שזה בא יחדיו,

זה החיבור המזוקק, האלוהי,

חוויתי זאת בעוצמות הכי גבוהות,

בסחיפה הכי מטלטלת,

והאמינו לי - אין לזה אח ורע... 

אך, ממרום גילי, ניסיוני,

אהיה מוכן גם להתפשר,

ליהנות מסגידה לגבירה שאעריצה,

שהיא תהנה מעצם סגידתי לה,

למילוי הוראותיה, צרכיה, 

למרות שאולי היא לא תאהב אותי...

אשתי ואני יש ביננו התאמה מלאה,

בכל תחומי החיים,

למעט...התחום לשמו התכנסנו...

היא יודעת על "סטייתי", מה אוהב, מה מטריף אותי,

אבל אין לה את זה...פשוט אין...

למשל:

כעת היא אומרת לי: "צריך לשפוך הזבל, הוא מסריח",

ואני עושה לה טיזינג - "כמו התחת שלך ?" ( מת שתורה לי להריחו...),

אך היא משיבה - "התחת שלי לא מסריח..".

כאשר אבדנו, אבדנו...

אין תקווה...

קשה, קשה,

כה חם בקיץ,

והאנשים, או יותר נכון...הנשים,

מחממות, עבורי, עוד יותר את האוירה.

חושפות כפות רגליים,

מצטלמות בבגדי ים שאינן מותירות דבר לדימיון,

ואני, רק רוצה,

להתפלש לרגליהן,

לזכות לסגוד להן,

אפילו לא בהיבט המיני,

פשוט לשמשן...בכל צורה ודרך שיבחרו עבורי...

ודווקא אותן נשים,

רואות בי דבר אחר כ"כ...

מפרגנות, משבחות,

כמעט ניתן לחשוב שהן נשלטות :) 

מאז שעזבת, נותרתי בד,

מאז, אני חש מבודד,

היית יהלום, מבין כל ההמון,

עזבת ולא פירגנת,

כי אהבת,

אהבת אותי באמת,

ולא נתת לעצמך לפרגן לי עם אחרת.

מאז שעזבת, נותרתי לבד,

היית מגדלור בים הסוער של חיי,

ידעת לשלוט עלי,

אך ידעת להובילני,

היית משהו שלעד ילווני.

נראה שכאשר אולצת לעזוב,

למרות שאמרת שאמצא לי בקלות אחרת,

בתוך ליבך קיללת אותי,

וכמכשפה אמיתית,

הקללה הפילה ומפילה אותי,

מאז שהלכת, נותרתי לבד...

מתאמן כהרגלי בחדר הכושר,

לפתע היא באה לעבוד מולי,

אישה מרשימה, בת גילי,

באה עם בן זוגה,

גבוהה, חטובה, בטן שטוחה, רגליים שאינן נגמרות,

ומתחילה להתאמן מולי,

עם מכשיר העינויים מחטב הירכיים,

פותחת ומפסקת ירכיה,

מול פני המשתאות,

הזעתי,

ולא בטוח בגלל התרגילים שעשיתי...

חולה על המצבים ההזויים המתרחשים...

כפי שתיארתי הבוקר,

החודש אחגוג יום הולדתי,

אישתי כמובן רוצה לפנקני ביום ספא וכו',

ואני, מהרהר ביני לבין עצמי...

דווקא ביום הולדתי אולי "אזכה" למשל:

לפנק גבירה, 

לשרת אותה,

לסגוד לה,

וכן, גם שיתפתי את אישתי בהרהורי,

אפילו הצעתי לה -

אולי, כמתנה, תביאי לי גבירה לשרתה ? :)

או אולי שנינו, את ואני, נסגוד לה...

חום יולי-אוגוסט מעלה בי חזיונות של פטה-מורגנה...

או הגיל...

או חוסר התרגיל :)