לפנק-לפנק-לפנק...

תצטרכו להאמין לי,

אך יש לי לב רחב וחם,

וכן, גם גב רחב :)

אני תמיד נותן גב לגבירתי,

היא תרצה פינוק - אני לרשותה,

היא תרצה עיסוי - אני לשירותה,

היא תרצה מנקה - אני הופך לסמרטוט,

היא תרצה שליח - אני מיד מגיח,

כזה אני,

לגבירה שלי...אתן את כל כולי...

אז כמו שתיארתי קודם,

זה קרה,

הטעם שלה בפי,

הריח שלה עולה באפי,

אבל אני רוצה עוד,

רוצה דבר מה נוסף,

דבר שהיא לא יכולה להעניק לי,

סממנים של שליטה,

אפילו לא בחדר המיטות,

היא מקסימה,

היא מדהימה,

אבל היא לא מתאימה...לשלוט.

לא כועס,

לא דורש,

רק בעצמי מתכנס,

אולי יקרה נס,

ואמצא את שמחפש...

אנו נכנס לחדר השינה,

היא תעלה עלי עם ישבנה [ איזה ישבן מטריף יש לה...אולי פעם אעלה אותו 😄 ],

אני ארחרח ואתגרה,

בהמשך אלקקה ואענגה עד גמירתה,

וכן, בהמשך גם אני אגמור,

אבל,

זה לא אותו ריגוש,

זה לא אותו יחום,

זו אינה אותה תחושה,

להיות תחת (גם תרתי משמע) של הגבירה...

שבת, יום מנוחה,

ניתוק מלחצי השגרה,

אבל זה רק לכאורה,

אצלי,

הכמיהה היא בנשמה,

ולנשמה אין חופשה,

אין ניתוק,

להיפך,

צריך את ההידוק,

לחוש אותי אזוק,

תחילה נפשית,

ובהמשך גם מעבר...

כן, גם אני קראתי והזדעזעתי מהנבזות של אותו עאלק "שולט",

אשר עשה מעשיי נבלה.

אין ספק שמדובר במעשה שיש להוקיעו מכל וכל,

ולצערנו - את הנעשה אין להשיב.

מצד שני,

ואולי אכתוב משהו לא פופולרי וקשה - 

"מי שמתעסק עם כלבים, שלא יתפלא שקם עם פרעושים...".

מבלי להכנס לפרטיה מקרה,

כי אני לא מכיר ולא יודע מה אירע וכמה זמן הקשר נבנה,

נכון, לא תמיד ניתן לדעת בוודאות מי האדם מאחורי הכינויי,

אבל, תמיד צריכים להיות עם חושים מחודדים,

אסור להרפות לרגע,

ובטח שאסור לתת פרטים מזהים בשלבים ראשוניים,

ותמיד להשתדל לשמור על מאזן אימה...

כן, אולי תצחקו (עלי, ממני),

אבל אני עברתי מסכת של "חיזור גורלי",

האמינו לי שזה ממש לא מצחיק.

מדובר היה במישהי ש"נפתחתי" אליה/כלפיה,

והיא ניצלה זאת,

הסתובבה ליד ביתי,

באה "לבקרני" בעבודתי,

היו שבועות לא פשוטים,

מאז אני נזהר שבעתיים...

כן, ודווקא השבוע עשיתי, ערב יום השואה, שוב טעות חמורה,

שאפילו כתבתי עליה בפוסט.

זה מה שקורה,

אני מתקשה לתת אמון באנשים בכלל,

ודווקא כאשר מנסה לתת אמון,

מנסה להיפתח, יש המנצלים זאת, 

ואז - חוטף סטירה ומפח נפש...

והתוצאה היא שדווקא האנשים הטובים שבהמשך דרכנו אנו פוגשים - "אוכלים אותה",

בגלל הטראומה שחווינו מהקודמים להם...

כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש,

מרוב מחשבות מרגשות,

מחשבות מרטיטות,

מחשבות זימה,

המשפיעות על הזירמה...

איזה עולם,

כותב פוסטים בפייס,

מקבל פירגונים חוצי מגזרים ומגדרים,

"איזה מלך !!",

נושא הרצאה,

זוכה לפירגונים מפה לפה,

"מרצה בחסד",

ואני,

מה בסה"כ אני רוצה,

להיות כנוע, על 4, מרצה, משרת, סוגד,

לגבירה, מלכה, 

שתדע אותי לנווט,

למענה, להנאתה, לטובתה... 

רוגע,

עוד מעט השבת נכנסת,

איני אדם דתי,

אבל יש משהו ברוגע של בין הערביים לפני כניסת השבת,

אבל הרוגע חיצוני,

בפנים רחשי ליבי...גועשים,

מתנפצים על שובר הגלים,

הגלים מכים,

המחשבות אינן מרפות,

איך יכול היה להיות,

לו...

ולו...

למה אני צריך להיות כה מסובך...מתוסבך...

הולך לפנק את אישתי,

באמצעות לשון חמה ונעימה,

אבל כה זקוק לך...גבירתי...

האם את קימת ???

יום שישי,

סידורים לקראת שבת,

חושב...חבל שלא באת,

שישי-שבת הראש לא שובת,

אפילו לא נח,

דווקא שלא עובד,

מחשבות על היותי...עבד,

עבד לתשוקות,

עבד לרצונות,

עבד לכמיהות,

וכל זאת במקום להיות...

עבד לגבירה...

למלא מבוקשה,

שם, שאגיע למקום הזה,

אחוש מנוחה...

באסה,

באסה שאני "כזה",

זה מסבך את מהלך חיי,

זה מפריע להשגת מטרותיי,

הבעיה,

הצורך חזק ממני,

החוסר,

משבש את דעתי...