לפנק-לפנק-לפנק...

כתבתי אתמול,

כמה אבי סבל בשואה,

והטביע בי חותמו - לא להאמין לאנשים !,

אני יודע - לא כל האנשים נולדו רעים,

אבל יש כאלו שכן,

חבל.

עד שאני מנסה להשתנות,

כן, לתת אמון באנשים,

אני שב וחווה חוסר אמינות, חוסר יושר,

לנצל מצוקה של אדם,

זה כה נמוך...

מצד שני,

מכאן אפשר רק לעלות...

דווקא ביום כזה טעון...

כנראה שזה מגיע לי...טיפש שכמותי...

לא מצליח,

צריך להתכונן לפגישה,

לקוחה שבאה לשמוע עצותיי,

סומכת עלי,

ואני,

ראשי במקום אחר.

אני כה רוצה להיות ישר עם עצמי,

עם הסביבה,

אמינות, יושר,

אלו תכונות שכה חשובות לי אצל אחרים,

ולכן, תמיד-תמיד-תמיד,

נאה דורש - נאה מקיים... 

בשעות אלו אנו נכנסים ל- "יום השואה והגבורה",

כבן לניצולי שואה,

זוועותיה היו נוכחים בצורה כזו או אחרת בביתנו,

אני מניח שזה השפיע רבות על הוריי (איך לא !),

ואין ספק שזה גם השפיע על אורח חיינו בבית,

על חינוכנו, על היחס אלינו.

דברים רבים מעולם לא סופרו לנו,

וכנראה גם לא יסופרו,

יש דברים שלא ניתן לתארם במילים,

בטח לא דברים שהתרחשו ב"פלנטה אחרת".

כמי שחוו את הזוועות,

הם תמיד הנחילו לנו, ילדיהם,

שלא זורקים אוכל,

מישהו יכול להבין שאבא שלי היה אוכל אוכל מקולקל,

ומשכנע עצמו שזה בסדר...העיקר לא לזורקו ?!,

כאחד ששרד וניצל מהתופת,

וחווה טראומה אישית קשה ביותר,

הוא חינך אותנו - לא לסמוך על אף אחד (!),

כן, לחלקכם זה יראה מוזר,

שהרי שירו שלמה ארצי אומר - "בני, לא כל האנשים נולדו רעים",

אך כל אחד ואחת שניצלו מהתופת,

יצא עם תובנות אחרות.

אני בטוח שחלק ממה שספגתי, חונכתי,

קיבלתי  (או לא קיבלתי),

הביאני עד הלום,

הן לגבי מי ומה שאני בעולם "האמיתי",

וכן, לדעתי הוא גם חלק (לא מבוטל) שהביאני לעולם השליטה...

אבל זה כבר נושא לפוסט אחר...

מלכה מדהימה,

אני כה מרוגש ממך,
משליטתך עלי ובי,
מההשקעה שלך בי,
זה כ"כ לא מובן מאיליו מבחינתי,
וכן,
אני סוגד לך,
אני רוצה להיות השטיח שלך,
רוצה לנקות ארמונך,
רוצה ללקק הזיעה ממך,
רוצה להיות עבורך,
רוצה לישון למרגלות מיטתך,
רוצה להיות נתון למרותך,
רוצה למלא מבוקשך,
רוצה לראותך ניהנית ממעשיי,
רוצה לחוש כלב שלך...
רוצה,
ורוצה,
ורוצה,
להיות מה שאת רוצה...

מבחינתי, זה כ"כ פשוט -
הנאתך - היא שמניעה אותי...

הגבירה שהיתה לי,

אותה אחת שבמקרה כל-כך מיקרי נפגשנו :),

ידעה עלי הכל,

קיבלה אותי כמו שאני,

מאוד אהבה אותי,

את מה ומי שאני,

ואני, כהרגלי, גמלתי לה.

אותה אחת שמשיכת אותי אליה,

ש"לוקחת" עלי בעלות,

אני נותן את כל נשמתי,

לא יודע אחרת.

את חזקה,

יודעת בדיוק מה את רוצה,

יודעת איך להשיג זאת,

ואני,

נהנה לשמשך,

להביא עצמי עבורך...

כמה, כמה שאני צריך,

צריך גבולות,

צריך הגבלות,

צריך מגבלות,

כאשר "מקבל" אותם,

מרגיש הכי משוחרר,

שהרי כך יודע לנוע בין הגבולות שהיצבת לי,

ללא גבולות,

אנה אני בא...

חם, חם שם בחוץ,

הצעתי לך להסתובב במקומך,

לסבול עבורך,

שזה עונג צרוף עבורי.

ואני,

אשמח רק למקלחת "של אחרי",

אשכב על הרצפה,

ואת תטילי מימך עלי,

מקלחת חמה,

אך מאוד מרעננת...

כ"כ חם בחוץ,

לשם מה שתצאי,

אני אצא עבורך...למענך,

ואני רק אבקש ממך,

אם לא קשה לך,

בשובי,

אנא השאירי עבורי,

קערת מים בכניסה לביתך,

אני ארד על ברכיי,

אלגום,

ואלך... 

הוזמנתי למימונה,

ואני, שמוזמן...מגיע :)

איזה מבחר,

כמה אושר,

כ"כ הרבה,

מתקשה לבחור...

על מה חשבתם, על המתוקים ?

אויי, אתם,

מדבר על כפות רגלי הנשים,

החום, מוציא את הכפות לאור,

ואני,

לא יודע מה לבחור,

אילו כפות מטופחות,

להתבונן על הפדיקור,

על הלאק המשוח על בהונות הרגליים הנשיות,

ואח"כ שואלים אותי למה אני הולך עם ראש באדמה...

כ"כ רוצה לפנק אותן...

כן, מאוד נהנתי מהמימונה :)