לפנק-לפנק-לפנק...

גדלתי ביישוב שהיה קטן ואינטימי,

ומגיל צעיר נחשפתי לשכול,

בכיתה שלנו, ביסודי,

שמנתה אולי 25 ילדים,

כבר בכיתה ב',

אני זוכר שהיו בכיתתי 3 יתומי מלחמות,

(יתום - איזו מילה קשה...).

בהמשך "נוספו" עוד אבות שנפלו,

אח"כ אפילו אחים,

וכן, למרות, ואולי בגלל,

חונכנו על ערכי הרעות,

על הקרבה,

על נתינה...

מאז ולתמיד...

כזה אני, בכל תחומי חיי,

כך מחנך גם את ילדיי...איזה פחד...

אני תמיד אתן מה שאוכל...ומעבר לזה...אין גבולות לנתינה...