לפנק-לפנק-לפנק...

אני מעיד על עצמי,

זכותי...

כי אני רומנטיקן,

ולעיתים בוחן השכול מהצד השני,

של אלו שנותרו,

ליתר דיוק הנשים,

החברות,

בנות הזוג של האהבות הראשונות,

כאשר משא אהבתן לא שב,

לפתע נקטף,

זה כ"כ לא דומה לכל פרידה אחרת,

זו פרידה שלא נבעה מכעסים,

ממתחים,

פרידה שאי אפשר להתכונן לה,

זה נראה לי כאב כבד כל-כך.

ומה עם אותם פרחים שלא זכו כלל,

לא זכו לחוות אהבת אישה (או גבר),

לא זכו לממש אהבתם,

לא הספיקו ליהנות ממעשי האהבה...

עצוב כ"כ...

הדמעות חונקות...

סוף