לפנק-לפנק-לפנק...

בהמשך לפוסט הקודם...

אכלתי במסעדה עם לקוח,

יושבים אחד מול השני,

בשולחן לידנו,

כן, מי יושבת מולי ? היא...

אתם שואלים מי ? גם אני שואל...תוהה :)

לפתע נשמט הסכין שלי מהשולחן,

וכן, נפל צמוד לרגלה,

רגלה המטופחת, בתוך סנדל דק עקב המגלה את בהונותיה המטריפות,

אני מתכופף להרים הסכין,

והיא, כמלכה אמיתית, אינה מזיזה את רגלה,

אפילו היה ניתן לראות חיוך קטן בזוית פיה,

שהיא התבוננה ממרום כסאה, נהנית שאני כך מתחתה,

גם אני נהנה,

ולוואי והיה אפשר כך להשאר,

את ארוחת הגורמה הייתי אוכל כך, צמוד לרגלה...

אבל, המציאות טופחת על פני,

במקום שכף רגלה...תונח על פני...

הנאות קטנות של החיים,

כאשר אין את הדברים האמיתיים....

מפטנזים...