לפנק-לפנק-לפנק...

זה מצחיק, אבל זה עצוב [ לא משעמם לי 😄 ],

שאני נכנס לחדר,

תמיד אני מושך תשומת לב, אני בולט,

הלבוש, המראה, ההליכה, אולי הכל יחדיו,

ומצד שני, למרות שיודע שלא מתעלמים ממני,

אני לא ניגש לאנשים שאיני מכיר ומתחיל דבר עימם,

נראה לי מוזר,

וכך יוצא שתמיד מתחילים לדבר עימי,

ואני תמיד מוצא נושאי שיחה.

כך יוצא שדווקא אני גורם לאנשים לבוא ולהכירני,

לו הם היו יודעים מי ומה אני,

לו היו באמת מכירים אותי,

את מה שעובר בראשי,

האם גם אז היו רוצים להכיר אותי ?

אני מחייך לי לעצמי